דוד ליבי הי"ד נולד לשדה הקרב, אמנם קצת שונה מזה שאנו רגילים אליו, אבל הוא חי את חזית ההתיישבות בכל רמ"ח איבריו. כילד הוא חי עם משפחתו החלוצית בחוות גל יוסף ובהמשך נעו בנקודות שונות ברחבי בנימין בכדי ליישב את חבל הארץ שהופקר שנים רבות לידי האויב. בגיל 19 בלבד דוד נפל בעזה כאשר עלה על מטען עם הכלי ההנדסי בו נהג. בחייו הקצרים פעל רבות למען עם ישראל – וגם לאחר מותו עם 9 נקודות התיישבות שהוקמו לזכרו.
3+לקראת יום הזיכרון התיישבנו עם אביו אליאב לשיחה על דמותו של הבן הבכור במשפחה שכל חייו לחם ללא מדים. אליאב נזכר בילד שגדל בתוך המציאות המורכבת של הקמת חוות ומעברים בלתי פוסקים: "דוד גדל כילד בן שלוש-ארבע בתוך אוטובוס, הלול שלו היה מונח על המקום שבו פעם היה המנוע". דוד חווה את המחירים האישיים של ההתיישבות כדרך חיים. לדברי אליאב, בזמן שהוא עצמו נזקק לעיתים לפסוקי נבואה כדי לשאוב כוחות, דוד פשוט חי את הדברים בצורה פשוטה, בריאה וברורה.
חיו את חזית ההתיישבות ונפלו בקרב: החללים שלחמו גם בלי המדים
החזון של דוד התגבש כבר בגיל שבו ילדים אחרים עוד משחקים בצעצועים. אליאב סיפר על רגע שבו בנו הצביע על שטח מלא בעשבים קוצניים ואמר: "החלום שלי הוא להגיע לשם". הוא היה אז רק בן ארבע וחצי. "היום, ברוך השם, השטח הזה באמת בידיים של עם ישראל, והוא עוד זכה לראות את זה בחייו", מספר האב בגאווה. דוד לא נזקק להסברים או לשכנועים, היעדים היו ברורים לו והוא רתם את עצמו למשימה בכל כוחו.
3+כשפרצה המלחמה, דוד ניסה להתגייס אך נתקל בקשיים בקבלת פרופיל רלוונטי. הצורך לתרום בער בעצמותיו, והוא החליט לא לוותר. "הוא אמר לי: 'אבא, תביא לי עוד כלי ואני אצטרף ללחימה'", מספר אליאב. הוא רכש עבור בנו באגר ודוד הצטרף לכוחות ההנדסה בלב רצועת עזה. הוא פעל כמעין "לוחם ללא מדים", כשהוא מפרק תשתיות טרור תחת אש בין טנקים ונגמ"שים. הוא עשה זאת בהתנדבות ובמסירות, יורד דרומה בכל הזדמנות, עד לאותו מטען ארור שהתפוצץ ברפיח וקטע את חייו.
אליאב משווה את בנו לדוד המלך מול גוליית. "דוד המלך אמר לשאול: 'אני לא יודע להילחם עם השריון שלך, יש לי את הדרך שלי'", הוא מסביר. "ככה גם דוד שלנו, הוא נלחם כשליח של עם ישראל עם הכלי שלו. זה אחד המקרים הבודדים של לוחם שהיה שותף מלא בקרבות ונופל כאזרח". דוד, שחווה על בשרו גם את הסנקציות הבינלאומיות שהוטלו על משפחתו זמן קצר לפני נפילתו, המשיך לדבוק במשימה בלי להביט לאחור, מתוך הבנה עמוקה שהוא פועל למען הכלל.
3+לצד הפעילות ברמה הבינלאומית, דוד היה דמות מאירת פנים בצורה יוצאת דופן. אליאב מתאר נער שידע להקשיב לכאב של אחרים ולחבר בין עולמות: "היו לו חברים בכל הגילאים, מילדים ועד מפעילים מבוגרים דקה לפני פנסיה. הוא היה החבר הכי טוב שלהם". דוד התמודד עם אתגרים לימודיים קשים, אך פיצה עליהם בזיכרון פנומנלי להלכה וברגישות נדירה לזולת. כבן בכור לשמונה אחים, הוא תמיד דאג לקטנים, חוזר מהישיבה עם מטבעות שוקולד כדי לשמח אותם ולשמור על החיוך בבית.
הקשר העמוק לארץ ישראל היה מחובר אצל דוד גם לכיסופים למקדש. הוא נהג לעלות להר הבית בטהרה עוד כילד, וחי את עבודת הקורבנות דרך גידול הכבשים בחווה. "הוא תמיד ביקש שנדחה את סימון האוזניים של הכבשים כמה שאפשר, כדי שהם לא ייפסלו מלהיות קורבן כשר למקדש", מספר אליאב על הפשטות המדהימה שבה חי בנו את האמונה שלו.
3+לאחר שנפל, משפחתו וחבריו של דוד הי"ד בחרו להמשיך את מפעל חייו. לזכרו של דוד הוקמו 9 נקודות התיישבות חדשות הנושאות את שמו, ביניהן "מצודת דוד" ליד מלאכי השלום, "מכתם דוד" ו"גיבורי דוד" באזור דומא ומעלה אפרים, "מגדל דוד" סמוך לאש קודש ו"קלע דוד" ליד נווה צוף. "אנחנו מתפללים 'צמח דוד עבדך מהרה תצמיח'", מסכם אליאב.
"כמו צמח שצומח בלי ששמים לב, מתוך הריקבון באדמה, ככה אנחנו מקווים שהגאולה תצמח מתוך הכאב המטורף הזה. אנחנו עומדים מול הצמח ולא רואים אותו גדל, אבל כשמסתכלים לאחור רואים פתאום כמה הכל צמח ופרח".
