חוקרת המוח ד"ר ויוויאן מינג הזהירה בריאיון ל"ניו יורק פוסט" כי השימוש התדיר בבינה מלאכותית להשגת תשובות מיידיות עלול לפגוע לאורך זמן ביכולות קוגניטיביות קריטיות ואף להגביר את הסיכון לדמנציה. לדבריה, הבעיה אינה הטכנולוגיה עצמה, אלא הנטייה להשתמש בה כ"קיצור דרך" המספק תוצרים מוגמרים, במקום ככלי המעודד חשיבה עצמאית.
2+הנתונים שמינג מציגה מדאיגים, בקרב תלמידים המשתמשים ב-AI לצורך קבלת תשובה ישירה, נמדדה ירידה של למעלה מ-40% בפעילות גלי מוח מסוג גמא, מדד מרכזי למעורבות קוגניטיבית פעילה. המוח, כך נראה, עובר למצב "פסיבי" בהשוואה למצבי פתרון בעיות ללא עזרת המכונה.
הנזק, מסבירה מינג, הוא מצטבר. כאשר התשובה תמיד נמצאת במרחק קליק, המוח מפסיק לתרגל מיומנויות של חקירה, למידה מטעויות וסקרנות. כתוצאה מכך, נחלשים בהדרגה תפקודים ניהוליים וחשיבה מסדר גבוה. חמור מכך, נפגעת היכולת המטא-קוגניטיבית, היכולת שלנו לבחון את תהליכי החשיבה של עצמנו ולזהות פערי הבנה. ה-AI מייצר "אשליית הבנה", שבה המשתמש מרגיש שהוא שולט בחומר מבלי שביצע למידה עמוקה בפועל.
2+מינג משווה זאת להסתמכות על GPS, כשם שהניווט הדיגיטלי הוביל לירידה בפעילות ההיפוקמפוס (האחראי על מפות מנטליות), כך ה-AI עלולה להחליף מגוון רחב של תהליכים כמו כתיבה, תכנון ושיפוט. בעוד שאין עדיין הוכחות ארוכות טווח לקשר ישיר לדמנציה בשל חדשנות הטכנולוגיה, מינג טוענת כי העדויות ההתנהגותיות כבר מחייבות נקיטת משנה זהירות.
למרות האזהרות, מינג אינה קוראת להחרמת הטכנולוגיה. הפתרון, לשיטתה, טמון במעבר משימוש פסיבי לאקטיבי, במקום לבקש תשובה, יש להשתמש ב-AI כשותף לאתגור המחשבה, לזיהוי חולשות בטיעונים ולחידוד הלוגיקה האישית.
