קצת יותר מחמישה שבועות לתוך המלחמה מול האויב המשמעותי ביותר שישראל התמודדה איתו בעשורים האחרונים וליאיר לפיד נמאס. הוא מיצה. כך הוא כותב: "ישראל נלחמת טוב ומנוהלת רע – נתניהו נכשל בכל מטרות המלחמה. תמכנו, הסברנו, הפגנו חוסן, ירדנו למקלט, שמענו להוראות. הגיע הזמן לשאול: לאן זה הולך? בנימין נתניהו לא יכול להמשיך להתחמק ממה שהוא בעצמו הבטיח למדינת ישראל. מה שהוא הבטיח זו הכרעה אסטרטגית. מה עם זה?".
1+רגע באמת? עכשיו? בעיצומה של מלחמה. בזמן שישראל משמידה יכולות שהאיראנים לא יצליחו לשקם עוד שנים. בזמן שמפוררים את משמרות המהפכה- גם בחיסולים וגם כלכלית. בזמן שהמערכה מתנהלת לצד ארה״ב בעוצמה שלא נראתה כאן שנים. דווקא עכשיו, רגע לפני ימי הכרעה – הוא בוחר לפרק את העורף? להחליש את הלוחמים? לשדר ייאוש במקום עוצמה? ותמיד עם אותן קלישאות, ישראל טובה, בנימין נתניהו רע.
אולי שווה להיזכר במשמרת הקצרה של לפיד כראש ממשלה הוא מכר לנו את ההתרפסות בפני לבנון וחיזבאללה עם הסכם הגז כהישג פנומנלי. לפיד, 4 מנדטים בסקרים זו אכן דרמה, אבל לא צריך לאבד את זה דווקא עכשיו. ואם כבר מדברים על החלשה, אי אפשר להתעלם גם מהמקהלה הקבועה באולפנים. אותם פרשנים שמצליחים להתעלם מהישגים כבירים אבל מוצאים זמן לעקוץ את דונלד טראמפ, דווקא עכשיו.
1+אותם אולפנים שיום אחרי תחילת המלחמה כבר דיברו על "אסטרטגיית יציאה", עכשיו צוחקים על טראמפ בעניין ניהול המערכה. לתקשורת בזמן מלחמה יש תפקיד קריטי: לא רק לבקר, גם לשקף הישגים. ויש כאלה בכמויות. לא רק להתריע, אלא גם לחזק. להרים את הרוח של עם שלם שנאבק בעורף, ולתת גב ללוחמים שמייצרים כאן היסטוריה. במקום זה, הם מעדיפים לעסוק בהזיות של עצמם, מסרבים לקבל ביקורת ותמיד עסוקים בנתניהו.
זה כבר ברור, יש פה מלחמה על התודעה והיא דרמטית בימים אלה. הפוליטיקאים ויושבי האולפנים צריכים לשאול את עצמם האם הם חלק מהמאמץ המלחמתי או חלק משחיקת הציבור.
