בעוד עם ישראל חוגג את חג הפסח, חג החירות, עבור אלון אהל המושג "חירות" קיבל משמעות עמוקה ומטלטלת. בסרטון אישי וחשוף שפרסם בערב החג, אלון מתאר את הניגוד הבלתי נתפס בין החיים בשבי לבין הרגעים הקטנים של החופש שחזרו אליו.
שורד השבי אלון אהל במסר מרגש לקראת החג: "בפסח הקודם הייתי 50 מטר מתחת לאדמה, אזוק ברגליים, דבוק לרצפה ועכשיו אני יכול לעשות הכל. לא יכול לתאר במילים את ההתרגשות לחגוג את פסח עם המשפחה שלי" pic.twitter.com/3IPRtt02Hb
— מה חדש. What's new❓ (@Gloz111) April 2, 2026
התופת שמתחת לאדמה
אלון פתח את דבריו בתדהמה על עצם היכולת לעמוד ולדבר מול מצלמה. "איזה פסיכי זה," אמר בחיוך שמהול בכאב. אלון נזכר בימים האפלים שבילה במנהרות בעזה: "מי היה מאמין שבפסח הקודם הייתי 50 מטר מתחת לאדמה, כבול ברגליים, בלי יכולת תנועה, דבוק לרצפה".
4+בדבריו הוא מתאר את אובדן השליטה המוחלט על הגוף ועל הצרכים הבסיסיים ביותר – מההחלטה של שוביו כמה הוא יאכל ועד לחוסר היכולת ללכת לשירותים באופן עצמאי.
האושר שבחתיכת חמאה
עבור רבים מאיתנו, פתיחת המקרר היא פעולה יומיומית שגרתית, אך עבור אלון מדובר בניצחון הרוח. "עכשיו אני יכול לעשות הכל לבד. אני יכול לפתוח את המקרר שלי, להוציא חתיכת חמאה ולהגיד תודה," הוא משתף בהתרגשות. הוא מתאר את החזרה הביתה ואת היכולת לחגוג עם משפחתו כ"אושר עילאי" שאינו מובן מאליו.
4+לא שוכח את הלוחמים
לצד השמחה האישית, אלון מבקש להזכיר לציבור את המחיר שמשלמים אחרים כדי שהוא ומשפחות אחרות יוכלו לחגוג בביטחון. "כדי שאני אוכל להישאר בחופש הזה, יש אנשים שנלחמים עכשיו – מילואימניקים וחיילים. הם נלחמים על חירות ישראל ועל החופש שלנו לקיים את החג. אני לא שוכח את זה לרגע".
אלון חתם את דבריו בברכת חג שמח ושקט לכל עם ישראל, כשהוא מזכיר לכולנו להעריך את החופש, את המשפחה ואת הרגעים הפשוטים של החיים.
4+סיפורו של אלון
כזכור, אהל נחטף ב-7 באוקטובר, ממסיבת "נובה" ליד קיבוץ רעים בעוטף עזה, במהלך מתקפת הטרור של חמאס. הוא הגיע למסיבה בשעה 5:30 בבוקר כדי לחגוג את חזרתו מהטיול הגדול. עם תחילת הירי, אלון ו-26 מבלים נוספים ברחו ל"מיגונית המוות" בצומת רעים ומצאו בה מחסה.
החטופים התגוננו באופן ירואי, זרקו רימונים חוצה, אך המחבלים פרצו פנימה, רצחו רבים מהם וגררו החוצה ארבעה: אלון אהל, הרש גולדברג פולין, אלי-ה כהן ואור לוי. אלון נפצע קשה מרסיסים (כולל בעינו ובגופו) ונלקח לעזה על גבי טנדר, מדמם ומחוסר הכרה חלקית.
4+כאשר נחטף, אלון סבל ממספר פציעות: הוא איבד את ראייתו בעין ימין מרסיס שפגע בעינו בזמן הטבח. בעין השנייה קיים חשש לאובדן ראייה מלא עקב חוסר טיפול. כמו כן, הוא סבל מרסיסים בגוף, תפרים גסים ללא הרדמה על ידי חטוף בן 19 עם מחט וחוט, כאבים עזים וזיהומים.
אלון הוחזק בתנאים בלתי אנושיים במנהרות חמאס בעזה: כבול, מורעב, בחושך מוחלט, סובל מעינויים פיזיים ונפשיים, ללא טיפול רפואי. הוא הופרד מחבריו לשבי והיה לבדו במשך חודשים.
שורדי השבי אלי שרעבי, אור לוי ואלי-ה כהן ששהו איתו למשך תקופה בשבי החמאס, מסרו אותות חיים ממנו וציינו כי אלון רואה רק צללים, סובל מרעב ומכות, אך שומר על תקווה. באפריל 2025 התקבל אות חיים נוסף לאחר 492 ימים, סמוך ליום הולדתו ה-24. אלון שוחרר מהשבי במסגרת עסקת חילופי השבויים בערב שמחת תורה האחרון.
