במלאת שלוש שנים לטבח שמיני עצרת ברצוני לשפוך אור על מה שהביא לתפיסתי המקצועית לטבח ה-7.10. הגעתי לתובנה הזו מתוך ניסיון של שלושה עשורים בהפעלת מקורות/סוכנים וכמומחה בתחום המודיעין היומינטי, זו אינה הפעם הראשונה שאני מציג את התזה הזו, היא הוצגה על ידי מספר פעמים בשידורים בערוצים 14 ו-11, כבר מתחילת המלחמה ולאורכה.
מקצועית אני סבור שרב המרצחים יחיא סינוואר שוחרר מהכלא הישראלי במסגרת עסקה לאחר שגויס כמקור, על אף שהעיקרון המנחה בשחרור מחבלים בעסקאות הוא שלא משחררים מחבלים מנהיגים, כמו ההתעקשות על אי שחרורו של מרואן ברגוטי. סינוואר הצליח לאורך השנים לבצע מול מפעיליו בשב"כ הפעלה הפוכה ומתוחכמת, במקום שהמפעילים יפעילו אותו, הוא הצליח לעצב את תפיסת המציאות שלהם ולגרום להם להאמין שהם שולטים בו ובמערכת. המפתח לכך היה בניית אמון לאורך שנים.
3 שנים לטבח: "הפיקוד העליון לא השתנה ולא הפנים את הלקחים"
מיום שחרורו ועד למהלך השנים שבהן הופעל כמקור, סינוואר הקפיד להעביר למפעיליו מידע רב על גורמים שהתנגדו לו ועל גורמים שונים בתוך המערכת הפלשתינית. המידע היה מדויק, ניתן לאימות, ובמקרים רבים התברר כנכון. בכך הוא בנה בהדרגה מוניטין של מקור איכותי ואמין, בדומה להפעלת "הנסיך הירוק" שמסר ידיעות מתוך חדרי צמרת מקבלי ההחלטות בחמאס שסייעו רבות לישראל.
אלא שהאמינות הזו הפכה, מבחינתו, לכלי מבצעי. ככל שהמפעילים צברו ניסיון שבו המידע שמסר להם אומת פעם אחר פעם, כך התחזקה התלות שלהם בו והאמון בשיקול דעתו. למעשה, הוא בנה לעצמו במשך שנים "קרדיט מודיעיני", שאותו יכול היה לנצל ברגע האמת. כך, כאשר הגיע שלב ההכנות למהלך הגדול, היה ביכולתו לייצר אצל מפעיליו תחושת ביטחון כוזבת, "אנחנו יודעים מה קורה", "אנחנו בשליטה", "סינוואר שלנו עומד בראש המערכת, ושום דבר משמעותי לא יכול לקרות ללא ידיעתו או אישורו".
במובן הזה, ייתכן שהתרגילים והפעילות שנראו כלפי חוץ כעוד חלק מההתנהלות השגרתית של חמאס הפכו לכלי נוסף בהונאה. אם סינוואר מציג מהלך כתרגיל, והמפעילים כבר למדו במשך שנים לתת אמון למילה שלו, קיים סיכוי גבוה שהם יפרשו את המציאות בהתאם למסגרת שסיפק להם. זה בעיניי לב ההפעלה ההפוכה, לא רק הסתרת הכוונה האמיתית, אלא יצירת מערכת אמונות אצל המפעיל, שבמסגרתה הוא עצמו מפרש את המידע באופן שמשרת את המופעל.
ההונאה לא הסתכמה, להבנתי, במישור המודיעיני. במשך שנים נבנתה סביב רצועת עזה תפיסה שלפיה יש צורך בהזרמת משאבים לשיקום הרצועה, לשיפור המצב ההומניטרי ולשמירה על יציבות אזרחית. במקביל, נוצר לחץ של השב"כ על מקבלי ההחלטות לאפשר את המשך הזרמת הכספים והסיוע כגמול למקור סינוואר על ידיעותיו המאומתות.
התחקיר שקובע: אילו שב"כ היה פועל אחרת – טבח ה-7.10 היה נמנע
אלא שכאן נוצרה בעיה אסטרטגית, המשאבים שנועדו, לפחות בחלקם, לשיפור המצב האזרחי שמשו בפועל את חמאס גם לבניית התשתית הצבאית שלו. באמצעות המשאבים שנכנסו לרצועה, ובאמצעות כוח האדם והמערכות שהיו זמינים לו, חמאס יכול היה להעמיק את תשתית המנהרות, לרכוש אמצעי לחימה, לפתח יכולות ייצור עצמאיות, להקים ולשכלל מערכי רקטות וטילים ולבנות את התשתית הלוגיסטית שנדרשה למלחמה רחבת היקף.
כלומר, לצד ההפעלה ההפוכה של המערכת המודיעינית, התפתחה במשך שנים מערכת שאפשרה לחמאס להשתמש בתפיסת ה"הסדרה", היציבות והשיקום כדי לצבור כוח צבאי. בל נשכח את הדרישה של סינוואר שאושרה ע"י הממשלה בהמלצת השב"כ להכנסת פועלים לשטחי ישראל "לעבוד" כשבתוכם הוחדרו גם אנשי מודיעין של חמאס שאספו לאורך שנים מידע חיוני לבניית המבצע של ה-7.10.
התזה שלי היא שלא מדובר רק בכשל נקודתי של הערכת מודיעין ערב 7 באוקטובר. מדובר, להבנתי המקצועית, בתהליך ארוך שנים שבו חמאס ובמרכזו סינוואר, הצליח לבנות בהדרגה מערכת של אמון, הרגעה ותלות, שבסופו של דבר פעלה נגד מי שסברו שהם מפעילים אותו. המערכת (השב"כ) האמינה שהיא מחזיקה את סינוואר תחת שליטה.
בפועל, לאורך שנים, סינוואר הוא שעיצב את התמונה שהמערכת ראתה. הוא סיפק מידע אמיתי כדי לבנות אמינות, השתמש באמינות הזו כדי לייצר שקט וביטחון מדומים, ובמקביל ניצל את מרחב ההסדרה והסיוע כדי לאפשר לחמאס לבנות את היכולת הצבאית שבסופו של דבר הופנתה נגד ישראל. אם כך, השאלה המרכזית אינה רק איך לא ידענו. השאלה העמוקה יותר היא: האם במשך שנים המערכת לא רק נכשלה בזיהוי ההכנות של האויב, אלא הובלה, באמצעות הפעלה הפוכה ומשוטה, לראות את המציאות בדיוק כפי שסינוואר רצה שתראה אותה?!
