אז אילנה דיין חושבת שאנחנו לא מנצחים. לדבריה, הניצחון הוא "קידוש החיים", להסתכל – סביב, לדאוג לחלש. אין עניין, כך היא אומרת, להיות מעצמה חזקה, אם איננו דואגים לפרט הקטן.
#שתפו מונולוג לפנתיאון של אילנה דיין על חיי אדם, כל אדם
על 💔 ירון ואילנה מרמת גן 💔 מרי אן מהפיליפינים ורחל 💔 הילדים יעקב, שרה ואביגיל מבית שמש 💔 עמית מפתח תקווה 💔 עלי, ועד וילדיהם הקטנים מוחמד ועותמאן מהכפר טמון
״אסור לנו לנרמל את המוות סביבנו ולהתעקש לקדש את החיים. אין… pic.twitter.com/dlsmcdtN9B
— UnXeptable (@UnxeptableD) March 20, 2026
לא שאני מזלזל בפרט, להפך. אבל לי זכור מונולוג אחר של דיין. יומיים אחרי שארגון הטרור חמאס שיגר 500 רקטות לעבר מדינת ישראל, וכשנתניהו החליט לחתום על הסכם, היא שיבחה אותו והיללה.
לא צריך להיות מחרחר ריב או רודף מלחמה כדי להבין לאן הוביל אותנו סינוור השלום. רדפנו אחרי שלום, חלמנו על פרחים בקנה ועל יונה עם עלה של זית, והכול התנפץ לנו בפנים.
2+דיין דורשת מנתניהו לקחת אחריות על כך שזוג מבוגרים לא הלך למרחב מוגן ונהרג. היא גם מאשימה את לוחמי המסתערבים שירו ברכב שדהר לעברם מתוך חשש לחייהם, ורק לאחר מכן התברר שהיו בו גם ילדים.
אפשר תמיד להתייחס לקושי של האחר, של האויב, אבל להתעלם מהקושי של העם שלך, בשם סיסמה מופצצת של "קידוש החיים" – נהרגו אלפי יהודים.
2+מאוסלו ועד ההתנתקות, מוויתורים ועד מדיניות הכלה – הכול התפוצץ לנו בפנים. והכול, פעם אחר פעם, בתמיכת המעונבים והמאופרים באולפנים. הם זרקו סיסמאות, אך מעולם לא לקחו אחריות. תמיד האשימו את החייל בקצה, הציגו אותנו כמגוחכים, כמשיחיים, אך לעולם לא הודו בטעות.
בשם משיחיות של שלום הזוייה, כל הצלחה תוצג ככישלון, ובך ינסו לדחוף את כולנו להפסד הבא.
2+עם ישראל נמצא כעת במלחמה קיומית על עתידו. וגם היום, ממש כמו ביציאת מצרים, תמיד יהיו את אלה שהתלוננו, האשימו, ואמרו: חבל שלא נשארנו עבדים במצרים.
וכמו שנאמר בהגדה של פסח: "רשע, מה הוא אומר? 'מה העבודה הזאת לכם?' לכם ולא לו, אילו היה שם, לא היה נגאל".
