משילות תחת אש: למה חוקי התיקון הם המעשה המוסרי ביותר בזמן מלחמה? שוב אנחנו שומעים את המושג השחוק "חוקי המריבה". שוב מנסים להסביר לנו בטון סמכותי ש"זה לא הזמן", ושבזמן שחיילינו נלחמים בחזית, הכנסת צריכה לקפוא על שמריה. אבל האמת היא הפוכה לגמרי: דווקא עכשיו, כשאנחנו נלחמים על הבית, הציבור הישראלי זקוק לממשלה שמתפקדת, למשילות חזקה ולמערכות שמתקנות את העיוותים של שנים.

תירוץ המלחמה והאמת הפשוטה
המתנגדים הקולניים ביותר לחקיקה הנוכחית לא באמת מודאגים מהאחדות בעם. הם פשוט מתנגדים לתוכן החוקים, בדיוק כפי שהתנגדו להם בשישה באוקטובר ובשנה שלפני כן. המלחמה היא עבורם רק כסות נוחה לניסיון לשתק את רצון הבוחר.
ציבור עצום, ששלח את נציגיו לכנסת, מחכה כבר זמן רב לתיקונים האלה. הפגרה שבפתח לא משאירה ברירה: מי שרוצה להביא תוצאות לא יכול להרשות לעצמו לעצור. דחיינות היא לא אחדות, היא פשוט חוסר אחריות.

שיא הצביעות: זיכרון קצר באופוזיציה
אין דוגמה טובה יותר לצביעות הזו מאשר חוק פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. פתאום מדובר ב"קץ הדמוקרטיה"? הרי רק לפני רגע, בממשלה הקודמת, בכירי האופוזיציה של היום היו חתומים על המהלך הזה ממש בהסכמים הקואליציוניים שלהם. מה שהיה "רפורמה נדרשת" אצל גדעון סער, הפך ל"חוק מריבה" כשזה מגיע מהימין. הבעיה שלהם היא לא המהלך, אלא העובדה שהימין הוא זה שמבצע אותו.

או שרק לפני כשבוע וחצי, היועמ"שית, כשאנחנו באמצע מלחמה, מיהרה להגיש עמדה להדחת שר, חבר קבינט, למרות שבנושאים אחרים היא מבקשת אין סוף דחיות. למעט צדיקה אחת מהאופוזיציה, אף חבר כנסת מהאופוזיציה לא אמר דבר ולא תהה לאן נעלמה ״האחדות״.
עונש מוות למחבלים: צורך מבצעי, לא פוליטי
גם חוק עונש מוות למחבלים, שעולה השבוע לוועדות, הוא דוגמה מובהקת לחקיקה שהיא צו השעה. המלחמה הנוכחית הוכיחה לנו מול איזה מפלצות אנחנו מתמודדים. בועדה הדנה על החוק, הגיעו להסכמות רגע לפני תחילת המלחמה, וניסחו חוק הכולל הסתייגויות מצד גורמים באופוזיציה שמבינים שאי אפשר להמשיך עם מדיניות הדלת המסתובבת והקייטנות בבתי הכלא. דווקא בזמן מלחמה, ההרתעה חייבת להיות מקסימלית.

לסיום: לא להתנצל, למשול
יו"ר האופוזיציה הגיב אמש ואמר כי "לאמיר אוחנה וכל הקיצוניים לא אכפת שישראל במלחמה. לא אכפת לו מאחדות ישראל". הבעיה היא שיאיר לפיד שכח לספר לכולם, שרק בשבוע שעבר חברי כנסת מיש עתיד הצביעו בעד הצעת אי אמון של הסיעות הערביות שטענה שממשלת ישראל "מפקירה במכוון" את האזרחים הערבים.

אחדות כבר אמרנו?
הניסיון לצבוע כל צעד של הממשלה כ"מעורר מחלוקת" הוא טקטיקה שנועדה לייאש את המחנה הלאומי. עלינו לזכור: המלחמה מחייבת אותנו להיות חזקים לא רק מול האויב מבחוץ, אלא גם בבניית המערכות שלנו מבפנים. אסור לעצור, אסור למצמץ. הגיע הזמן להתקדם.
