לראשונה בתולדותיה, מדינת ישראל מנהלת מערכה צבאית שאינה נסמכת רק על סיוע אמריקני, אלא מתבצעת כפעולה משולבת ומתואמת לחלוטין עם מעצמת העל. מדובר בשינוי פרדיגמה אסטרטגי: צה"ל וצבא ארה"ב (CENTCOM) פועלים כיום כגוף אחד תחת תפיסה מבצעית אחידה, המיועדת לייצר "עוצמה כפולה" מול האיום האיראני וגרורותיו.
2+מכפיל הכוח: מהרתעה למתקפה מסונכרנת
הבסיס לתוכנית המלחמה הנוכחית נולד מתוך הבנה אסטרטגית פשוטה: מכיוון שטהרן תופסת כל תקיפה – ישראלית או אמריקנית – כעילה לפעולה נגד שני הצדדים, הוחלט לנצל את המשוואה הזו לטובת הכפלת הכוח ההתקפי.
התיאום אינו רק הצהרתי; הוא מתבצע דרך תאי שליטה משותפים הפועלים בישראל ובארה"ב. תאים אלו מסנכרנים בזמן אמת:
- מודיעין גולמי ואיכותי: זרימת מידע רציפה המאפשרת בניית תמונת מטרה משותפת.
- בחירת מטרות: מניעת כפילויות ומיקסום האפקט ההרסני בכל גיחה.
- פעולות התקפיות: תזמון מדויק של תקיפות אוויריות וימיות.
2+חלוקת הגזרה: מי תוקף מה?
אחד המרכיבים המרכזיים בתדרוך הוא חלוקת העבודה המבצעית, המבוססת על היתרונות היחסיים של כל צבא. המלחמה חולקה לשלושה וקטורים מרכזיים:
1. חלוקה גאוגרפית
כדי לאפשר כיסוי מקסימלי, חולקו זירות הפעולה:
- צה"ל: קיבל אחריות על נטרול מערכי הטילים והרקטות בגזרה המערבית.
- ארה"ב: לקחה תחת אחריותה את הטיפול במערכים המקבילים בגזרה הדרומית.
2. חלוקה נושאית (דומיינים)
הצי האמריקני, על כל עוצמתו הטכנולוגית והמספרית, קיבל אחריות מלאה על הצי האיראני. מהלך זה משחרר את חיל הים הישראלי ואת חיל האוויר להתמקד בליבת המטרות האסטרטגיות ביבשה ובתשתיות המנהיגות.
3. העומק הלוגיסטי
אחד היתרונות המשמעותיים ביותר בשיתוף הפעולה הוא הגישור על פערי המרחק. חיל האוויר האמריקני מעמיד לרשות המערכה יכולות תדלוק אווירי הגדולות פי עשרה מאלו של ישראל, מה שמאפשר שהייה ממושכת מעל מטרות מרוחקות וגמישות מבצעית חסרת תקדים.
2+הפיקוד העליון: קו פתוח 24/7
הסנכרון המבצעי מלווה בחיבור הדוק בדרג הפיקודי הבכיר ביותר. הקשר בין הרמטכ"ל למפקד סנטקום (CENTCOM) אינו מסתכם בשיחות עדכון תקופתיות, אלא בשיחות יומיות המיועדות לפתרון חסמים ועדכון תוכניות תוך כדי תנועה. רמת ההיכרות האישית בין הגנרלים האמריקנים למקביליהם בישראל הגיעה לשיא היסטורי, מה שמונע אי-הבנות ומקצר משמעותית את שרשרת קבלת ההחלטות.
היעד הסופי: כתישת התשתית הצבאית
האסטרטגיה המשותפת לשבועות הקרובים ברורה: פגיעה אנושה במטרות המשטר ובתעשייה הצבאית. המטרה אינה רק הרתעה, אלא פירוק יכולות הייצור והשיגור של האויב. המלחמה, שהחלה בתיאום מלא, מתוכננת להסתיים רק כאשר שני הצבאות ישיגו את היעדים המבצעיים שהוגדרו בחדרי המלחמה המשותפים.
