בלבול גדול שורר כעת במערכת האיראנית, שם לא מצליחים לעכל ולהבין את מות המנהיג. בעוד עלי לאריג'ני מסתמן כדמות המובילה כרגע, גם הוא נמצא כבר על הכוונת.

במקביל, שאלת "ציר" ההתנגדות עומדת במבחן, כאשר האיראנים מנסים לגרור את ארגוני הטרור למערכה – אך ללא הצלחה. זוהי יממה דרמטית עבור הציר: למרות הלחצים הכבדים מטהרן הם אינם מצליחים לגייס את השלוחות, אם כי ייתכן שהניסיונות יופנו לפגיעה ביעדים אמריקניים.
בזירה המדינית, הנרטיב האמריקני הנוכחי אינו מוגדר כהגנה על ישראל, אלא כהגנה על עתידה של ארה"ב עצמה. קבלת ההחלטה הסופית של הנשיא טראמפ לצאת למבצע התרחשה לפני כשבועיים במהלך פגישתו עם נתניהו, כשעד אותו רגע הוא רצה לתת סיכוי למשא ומתן.

במישור המבצעי, צה"ל נערך ל-36 שעות של אש בעוצמה חסרת תקדים: בפרק זמן זה ישראל תטיל את כמות החימושים שהיא הטילה בכל מבצע "עם כלביא". החלוקה הגזרתית ברורה – ארה"ב פועלת במזרח ובצפון, בעוד ישראל פועלת במערב ובמרכז, היכן שיש איום על העורף הישראלי.
חלוקת המטרות היא שישראל מתמקדת במשטר, במערכי הפיקוד והשליטה ובהנהגה, ואילו אמריקה פועלת נגד הגורמים המסכנים את בעלות הברית שלהם ולהשמדת הצי האיראני. הציפייה במערכת היא לראות ירידה בכמות השיגורים כבר מחר או מחרתיים.

שיתוף הפעולה ההדוק בא לידי ביטוי בהערכות מצב משותפות, בהן התחושה היא שפועלים כמעט כמו צבא אחד, כאשר נתניהו מתנהל מול הבית הלבן והשר כץ מול הצבא. בהיבט הלוגיסטי, מאז "עם כלביא" משרד הביטחון שיפר את קצב הייצור וגם ביצע שיפור טכנולוגי במיירטים, ובימים הקרובים צפויים להגיע מטוסי חימוש רבים וכן מטוסי תקיפה נוספים.
