שר המשפטים יריב לוין מעלה היום את "חוק הכותל" לוועדת השרים לענייני חקיקה, אך הדרך לשם הייתה רצופה בדרמה מיותרת. כבר ביום חמישי, על פי דיווח של כתבנו מוטי קסטל, לוין "התלבט". אני לא קונה את ההתלבטות הזו. שר המשפטים הלך עם הרוח, נבהל מהצל של עצמו ויצר "תקלה". לא היה צורך לייצר את הדרמה הזו, ולוין היה יכול להגיב ולהבהיר את עמדתו כבר בחמישי.
2+אבל צריך לשים את הדברים על השולחן: הסיפור של חוק הכותל הוא בכלל לא עניינו של יריב לוין, וגם לא גחמה של הוועדה. הסיפור האמיתי הוא ההתערבות הבוטה של בג"ץ בזהות היהודית של מדינת ישראל.
בג"ץ חוזר לסורו
מי שרוצה להבין למה החוק הזה הכרחי, צריך לחזור ל-6 באוקטובר. באותו יום, בית המשפט העליון ישב ודן במשך למעלה מארבע שעות בשאלה האם לאפשר תהלוכות עם ספרי תורה בהפרדה בתל אביב בחג שמחת תורה. כבר אז ראינו את הניסיון לגעת בקודשי הקודשים.
2+כעת, בג"ץ חוזר לסורו ומבקש להתערב בנעשה בכותל המערבי. הדיון על חוק הכותל הוא תגובה ישירה לניסיון הזה. מישהו שם למעלה מנסה לקחת את קודשי ישראל ולהפוך אותם לפלסטלינה בידי אג'נדות פוליטיות. לכן, קידום החוק הוא הדבר הנכון לעשות – כדי לבלום את ההתערבות הזו בזהותה של המדינה, דווקא בערב של מתיחות ביטחונית מול איראן.
דרושה: רגל מסיימת
הבעיה של הממשלה הזו היא בביצוע. במונחי כדורגל, לממשלה הזו חסרה "רגל מסיימת". יש דיונים, יש ועדות, אבל אין מי שמבקיע גולים. השרים עולים לדיונים, מקימים ועדות בדיקה (כמו בנושא הרוגלות), מקדמים תובע כללי – אבל בשורה התחתונה, הביצוע לוקה בחסר.
2+אני מצפה משרי הממשלה שיושבים היום בוועדת השרים לחקיקה לקבל את ההחלטה ולהעביר את החוק. לא כי לוין רוצה, ולא כטובה פוליטית, אלא כי זה מה שהציבור ששלח אותם לכנסת דורש. עם כל הכבוד ללוין, הוא לא צריך לקחת קרדיט על מהלך שנכפה עליו כצורך השעה מול האקטיביזם השיפוטי.
בסופו של יום, הציבור הימני לא בחר בממשלה הזו בשביל ספינים או ועדות בדיקה עקרות. הוא בחר בה כדי למשול וכדי לשמור על זהותה היהודית של המדינה. מי שנכשל במשימה הזו – צריך לזוז הצידה. יש רבים וטובים שיכולים לעשות את זה במקומו. הגיע הזמן שהממשלה הזו תתחיל לממש את העקרונות שלשמם נבחרה.
