בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה לאחרונה טוענת כי קבוצת דיסקונט, הכוללת גם את בנק מרכנתיל, הפעילה פרקטיקות בנקאיות שיטתיות שפגעו בלקוחותיה לאורך שנים. לפי המסמכים, הבנקים ניצלו את פערי הכוחות ואת הסתמכות הציבור עליהם כדי לייצר רווחים בהיקפים משמעותיים, תוך התעלמות מחובות הגילוי וההגינות הבסיסיות.
היקף הנזק הכספי המצטבר לציבור הלקוחות נאמד במאות מיליוני שקלים. התביעה מפרטת חמישה פרקי עילות המציגים דפוס פעולה שמטרתו להעצים את רווחי הבנקים על חשבון לקוחות שבויים או מוחלשים. בכתב התביעה נטען כי לא מדובר בכשלים נקודתיים, אלא במערך שיטתי שפועל בניגוד מוחלט להוראות בנק ישראל.
4+העילות המרכזיות:
1. גביית כפל עמלות וחיוב על שירותי ערבויות שהסתיימו
העילה הראשונה בבקשה מתייחסת לגביית יתר בערבויות בנקאיות. על פי הנטען, הבנק גובה "עמלת מינימום" מדי שנה, למרות שהתעריפון מגדיר זאת כעמלה בגין פעולה חד פעמית של הנפקת הערבות. בנוסף נטען, כי במקרים מסוימים הבנק ממשיך בגבייה למרות שהערבות פקעה וההליך הסתיים.
באחד המקרים המובאים בבקשה, הבנק הותיר את הערבות רשומה כ"פתוחה" במערכותיו והמשיך לחייב את הלקוח בעמלות במשך 16 שנים רצופות. לאורך 14 שנים מתוך תקופה זו, גבה הבנק מהלקוח מדי שנה בשנה "עמלת הנפקה" בסך 500 שקלים. בנוסף, הבנק הקפיץ באופן חד-צדדי את העמלה לשיעור של 5%, בניגוד לסיכום המקורי עם הלקוח שעמד על 2.6% בלבד.
4+2. חסימת מידע בסטטוס "טיפול משפטי"
העילה השנייה מתמקדת בחשבונות שסווגו "בטיפול משפטי", שם הבנקים חוסמים גישה לערוצים ישירים, מפסיקים שליחת דפי חשבון ומאלצים פנייה לעורכי דין חיצוניים לקבלת מידע בסיסי. זאת, בניגוד להוראות בנק ישראל על גביית חובות ושירות ללקוחות, ולמרות קנס כספי שהוטל על דיסקונט ב-2023 בגין ליקויים דומים.
במקרה המובא, חשבון של אחד המבקשים סווג כך ללא הודעה, מה שגרם לחסימת גישה דיגיטלית, אי קבלת דפי חשבון והפניה לעו"ד חיצוני שלא היה לו מידע. מה שהוביל לחיובי ריבית מצטברים של אלפי שקלים, כולל 1,500 שקלים ריבית על חוב שלא יכול היה לדעת על קיומו.
4+3. שחיקת יתרות בחשבונות ללא תנועה
הטענה השלישית בבקשה עוסקת בחשבונות בנקאיים שלא הייתה בהם פעילות במשך תקופה ארוכה, אשר הבנקים לא מסווגים כ"רדומים" כפי שדורש החוק. במקום זאת, הם ממשיכים לגבות עמלות ניהול רגילות, לא משקיעים את הכסף שנותר בחשבון כדי לשמור על ערכו, ולא פועלים באופן יזום כדי לאתר את בעלי החשבונות או את יורשיהם.
כתוצאה מכך, היתרות בחשבון נשחקות בהדרגה, בניגוד להנחיות של בנק ישראל שמחייבות להפסיק את הגבייה, להשקיע את הכספים ולהפעיל הליכי איתור. זו התנהלות שגורמת לבנקים להרוויח מכספים שאינם מנוצלים, על חשבון זכויות הלקוחות.
4+4. ניהול רשלני של עיקולים
הטענה הרביעית חושפת פגיעה בלקוחות שחשבונם עוקל. החוק קובע כי עיקול פוקע לאחר שלושה חודשים, אך נטען כי הבנקים משאירים את הרישום המגביל בסטטוס "חשבון מעוקל" לתקופה בלתי מוגבלת. בבקשה מוצג מקרה שבו בנק מרכנתיל קיבל הודעות עיקול באוגוסט 2019. למרות שעל פי דין העיקולים פקעו בנובמבר 2019, הבנק המשיך לסווג את החשבון כמעוקל במשך כשנתיים נוספות, עד שנת 2021, תוך פגיעה קשה ביכולת הלקוח להתנהל כלכלית.
5. הפרת חובת הדיווח והגילוי ללקוח
העילה האחרונה בבקשה עוסקת בהיעדר דיווחים שוטפים והתראות ללקוחות על פעולות בחשבונם. נטען כי הבנק נמנע ממסירת דוחות שנתיים ותעודות זהות בנקאיות כנדרש, מה שמונע מהציבור מידע קריטי על חריגות או עיקולים. לפי הטענות, מדובר בכשל מערכתי מובנה שמשרת את רווחי הבנק ומונע מהלקוחות אפשרות ממשית להגן על זכויותיהם.
4+לסיכום, מהנתונים בבקשה עולה כי בזמן שקבוצת דיסקונט מדווחת על רווחי עתק של מעל 4 מיליארד שקלים, הציבור סופג חיובים עודפים. נטען כי המנגנונים הממוחשבים של הבנקים תוכנתו למעשה למקסם את גביית העמלות מהלקוחות המוחלשים ביותר. עורכי הדין דורשים כעת השבה כספית מלאה וצווי מניעה שיעצרו את מה שהם מגדירים כפגיעה שיטתית בציבור.
מדיסקונט נמסר בתגובה: "אנו לומדים את הטענות שהועלו בכתב התביעה, את תגובתנו נשמיע במסגרת ההליך המשפטי".
