אז איפה אנחנו עומדים לקראת אפשרות של מערכה נוספת באיראן, מה מצב ההישגים שהושגו במבצע עם כלביא ועד כמה ישראל מוכנה לסיבוב נוסף?
ב"עם כלביא" ישראל הכתה בשלושה מערכים איראניים עיקריים: תוכנית הגרעין, מערך הטילים הבליסטיים ומערך ההגנה האווירית. תמונת שימור ההישגים לגבי המערכים הללו אינה אחידה.

תוכנית הגרעין
כאן המצב טוב – התוכנית ספגה פגיעה קשה מאוד הן בתשתיות הפיזיות שלה והן במערך הידע (חיסול מדענים והשמדת ארכיונים). איראן טרם הצליחה לשקם את התוכנית באופן משמעותי, נעדרת (נכון לעכשיו) יכולת העשרת אורניום, ולמעשה הוסגה כמה שנים לאחור.
עם זאת, האיראנים לא נטשו את הכוונה להגיע ליכולת גרעינית צבאית. במצב תיאורטי, ללא שום משטר פיקוח, ההערכה היא שמדינה בסדר הגודל של איראן יכולה להגיע מנקודת האפס (איראן נמצאת גם עכשיו בנקודה מתקדמת יותר) ליכולת גרעינית צבאית מבצעית בתוך כחמש עד שבע שנים.

על פי צילומי לוויין, איראן כבר החלה במאמצי שיקום ראשוניים של פרויקט הגרעין, אולם היא עדיין רחוקה מאוד מיכולת גרעינית צבאית.
מערך הטילים הבליסטיים
ההישגים של מבצע עם כלביא נמחקו למעשה – איראן חזרה פחות או יותר לקצב הייצור ולכמות הטילים והמשגרים שהייתה לה לפני המבצע, וככל שתתעכב הפעולה הצבאית יכולת השיגור שלה תלך ותגדל.

במהלך "עם כלביא" איבדה איראן כמחצית מהטילים ואחוז ניכר מהמשגרים, וישראל גם פגעה בחלק ניכר מאתרי הייצור שלהם. הפגיעה המשמעותית ביותר הייתה בהשמדת כ-20 מערבלים פלנטריים – מכונה מורכבת שממלאת תפקיד חיוני בייצור דלק מוצק לטילים בליסטיים.
עם זאת, סין יכולה להעביר לאיראן מערבלים חדשים וכמויות גדולות של חומרי גלם לייצור הטילים והדלק שלהם, בטענה שמדובר במוצרים דו-שימושיים שיכולים לשמש גם בתעשיות האזרחיות.

חשוב לומר שעל פי ההערכות, מבצע עם כלביא נועד מלכתחילה לייצר פגיעה שתחזיק מעמד כחצי שנה עד שנה בלבד במערך הטילים הבליסטיים, שאותו קל יותר לשקם מאשר את פרויקט הגרעין.
בנוסף, גם ישראל לא שקטה על השמרים: יכולות היירוט שודרגו, מלאי המיירטים חודשו (מפעלי התעשיות הביטחוניות הרלוונטיים עובדים במשמרות של 7/24), וחיל האוויר הפיק לקחים מבצעיים מהסיבוב הקודם.

מערכה מול איראן תתבטא בירי משמעותי לעבר ישראל, כולל נזקים ונפגעים, אבל תסריטי אימה שמדברים על מאות הרוגים ככל הנראה נעדרים ביסוס במציאות. ההערכה היא שכמו במבצע עם כלביא, גם הפעם תצליח ישראל להשמיד חלק ניכר מהטילים על הקרקע עוד בטרם ישוגרו.

גם לגבי הטילים שיצליחו להגיע ולחדור את מערכי היירוט, הממ"דים והמקלטים יעילים מאוד, ומספקים הגנה גם מפני ראשי נפץ במשקל של מאות קילוגרמים שפוגעים ישירות בבניין אך לא ישירות בממ"ד. אם אתם בממ"ד וטיל איראני של חצי טון פגע, לצורך העניין, שבעה מטרים מכם – יש לכם סיכוי טוב מאוד לשרוד. בקיצור – יש מקום לדריכות אבל אין שום סיבה לפאניקה.
מערך ההגנה האווירית
כאן המצב טוב יחסית: ב"עם כלביא" ישראל ניטרלה כמעט לחלוטין את מערך ההגנ"א האסטרטגי של איראן, שמבוסס על טילי נ"מ כגון S-300 ודומיו, שבעזרת מכ"מים מתקדמים מסוגלים ליירט מטוסים ברדיוס של מאות קילומטרים.

גם מערך הנ"מ הטקטי של איראן, שמיועד לטווחים הקצרים יותר, ספג פגיעה, אך פחות דרמטית. בשורה התחתונה, לחיל האוויר הישראלי ולמטוסי הקרב וההפצצה של ארה"ב צפוי חופש פעולה אווירי ברמה גבוהה למדי מעל איראן, מה שיאפשר להנחית עליה מהלומות עוצמתיות ומתמשכות.
לסיכום, מערכה נוספת מול איראן לא תהיה טיול בפארק, אבל רחוקה מלהיות קטסטרופה. מדובר בניתוח לא נעים אך חיוני, שהרווח בו עולה לאין שיעור על ההפסד.
