משהו גדול קורה בכלכלה העולמית, ורובנו עדיין לא שמים לב אליו מספיק.
ארצות הברית יושבת היום על הר של חוב לאומי. טריליונים על טריליונים. מספרים כל כך גדולים שכבר קשה באמת לתפוס אותם. וכשמעצמה מגיעה למצב כזה, יש לה רק כמה דרכים לצאת ממנו. אפשרות אחת היא קיצוצים כואבים בתקציב, לא קוסמטיקה, אלא קיצוצים של עשרות אחוזים בהוצאות המדינה. פוליטית, זה פשוט בלתי אפשרי.
3+אפשרות שנייה היא צמיחה מהירה מאוד. זה נדיר. בינה מלאכותית תביא גל של חדשנות וצמיחה, אבל החוב כבר כל כך עצום שגם בום טכנולוגי לא יספיק. כדי לפתור את זה באמת, צריך צמיחה חסרת תקדים במשך שנים רבות. אפשרות שלישית היא חדלות פירעון. זה בלתי מתקבל על הדעת.
ולכן ההיסטוריה מלמדת שמעצמות בוחרות בדרך הרביעית: השקטה. הן לא אומרות "לא נשלם". הן פשוט משלמות בכסף ששווה פחות. קצת יותר אינפלציה, קצת הדפסת כסף, קצת שחיקה של ערך המטבע. זה לא חדש. זה עתיק. הרומאים עשו את זה כשהאימפריה שלהם התרחבה יותר מדי. הם התחילו לדלל את מטבעות הכסף שלהם. המטבע נראה אותו דבר, אבל היה שווה פחות. זה עזר להם לזמן מה, אבל זה גם החליש את האמון והתחיל תהליך של דעיכה.
3+וראינו את זה שוב ושוב: ספרד הוצפה בכסף ויצרה אינפלציה שהחלישה אותה. גרמניה הדפיסה כסף עד שהמטבע התרסק. בריטניה אחרי מלחמת העולם השנייה שחקה חלק גדול מהחוב שלה לאורך השנים. המסר ברור: כשחוב נהיה גדול מדי, מדינות כמעט אף פעם לא משלמות אותו "ביושר". הן שוחקות אותו לאט. אחד המשקיעים הגדולים בעולם, ריי דליו, הזהיר שחובות כאלה לא נגמרים בצורה נקייה. הם נגמרים דרך החלשת המטבע. אימפריות לא נופלות ביום אחד. הן נשחקות לאט, דרך הכסף והאמון.
ועכשיו הדבר החשוב לנו כאן בישראל: זה לא "ירידה רגעית" בדולר. זו גם לא קריסה מחר בבוקר. הדולר עדיין המטבע המרכזי בעולם. העולם עדיין משתמש בו. עדיין סומכים עליו. צאבל הכיוון לטווח ארוך ברור: חוב עצום, גרעונות קבועים, עולם פחות יציב, ופוליטיקה אמריקאית משותקת. זו לא סערה חולפת. זו שחיקה איטית.
וזה נוגע לנו מאוד. אנחנו חיים בתוך מערכת הדולר. אנחנו סוחרים בדולרים. לווים בדולרים. הנפט מתומחר בדולרים. הרבה מההייטק שלנו מגייס כסף בדולרים, וחלק גדול מהיצוא שלנו הולך לארצות הברית. לבנק ישראל יש קרוב ל-200 מיליארד דולר עתודות מטבע, וחלק גדול מהן עדיין בדולר. לכן כשהדולר נשחק, זה לא סיפור אמריקאי רחוק. זה משפיע על כוח הקנייה שלנו, על החסכונות שלנו, ועל התעשייה שלנו.
3+היצרנים שלנו מרגישים את זה מיד. דולר חלש יכול להפוך את המוצרים שלנו ליקרים יותר באמריקה. ואם השקל מתחזק יותר מדי, התעשייה שלנו נחנקת. זה לא תיאוריה. אלה מפעלים בצפון ובדרום. אלה מקומות עבודה. גם היבוא מושפע. לפעמים דולר חלש מוזיל מחירים, אבל בעולם של מלחמות, שיבושי אספקה וסנקציות, שום דבר כבר לא יציב. מטבע הפך לכלי אסטרטגי.
וזה מוביל לנקודה העמוקה: זה לא רק כלכלה. זו גיא-ופוליטיקה. כשאמריקה נחלשת, העולם משתנה. וכשהעולם משתנה, מדינה קטנה חייבת להיות חכמה, חזקה, ועצמאית. וזו גם שאלה לא נוחה: למה בנק ישראל לא התחיל קודם לגוון את העתודות שלנו, כולל יותר זהב כמו שמדינות אחרות עשו? לזהב יש חסרונות – הוא פחות נזיל ויותר תנודתי – אבל אין עליו סיכון פוליטי. עדיין לא מאוחר, אבל פספוס המגמה הזו עלה לנו ביוקר.
3+אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שאננות. זה הרגע לפעול כמו מדינה רצינית בעולם משתנה. צעדים ברורים, לא סיסמאות: ראשית, לגוון את עתודות המדינה בצורה חכמה. שנית, להגן על היצואנים והתעשייה שלנו מפני תנודות מטבע הרסניות. שלישית, להקטין תלות בשרשראות אספקה שבירות. רביעית, לוודא שהחסכונות והפנסיות שלנו נשמרים בכוח קנייה אמיתי, לא במספרים יפים על הנייר.
ולבסוף, להבין שריבונות כלכלית היא ביטחון לאומי. בעולם שמגיע, חוסן פיננסי ותכנון ארוך טווח הם תנאי להישרדות. עידן הכסף הקל נגמר. עידן ההחלטות הקשות מתחיל.
