משימת ארטמיס צפויה לשגר בקרוב בני אדם לירח, שם יצטרך הצוות להתמודד עם סביבה קיצונית ובידוד מוחלט. העיתונאי ריצ'רד הולינגהם מ-"BBC" בחן: מה נדרש כדי לשרוד ולהסתגל בבסיס ירחי מבודד?
5+"חלל הוא אתגר אמיתי", אומר אסטרונאוט נאס"א ויקטור גלובר "זה קשה יותר ממה שזה נראה, ולא אומרים את זה מספיק". גלובר דיבר זמן קצר לפני משימת "Starliner" הכושלת ל-ISS, שבה מערכת המנועים של החללית נכשלה בזמן עגינה, והצוות נשאר במרחב למשך שמונה חודשים – חוויה שמדגימה היטב את קושי החיים בחלל.
כעת, גלובר יתמנה לטייס "ארטמיס II", המשימה הראשונה עם צוות אנושי שמעבר לירח – רחוק יותר ממה שבני אדם הגיעו אי פעם. במשך עשרה ימים, הוא יחיה בחללון לוחץ קטן עם שלושת חבריו.
5+"יש לנו מיכל מים – ברגע שאנחנו שותים, המים נגמרים", הוא מספר. "אותו דבר עם המזון – כשאוכלים, אין תוספת. אף אחד לא שולח משלוחים חדשים". אפילו הפעולות היומיומיות הפשוטות הופכות לאתגר, והפרטיות כמעט אינה קיימת. "אם תיכנסו לחדר האמבטיה ותסגרו את הדלת, ברגע שמפעילים את המכשיר – כולם יקומו. זה הרעש היחיד כמעט שעולה על המנוע", אומר גלובר. "לכן, צריך להכין את עצמנו גם מבחינה פסיכולוגית".
לירח ובחזרה: איך ייראו הבסיסים העתידיים?
משימת "ארטמיס II" היא הצעד הראשון בהחזרת בני האדם לירח, יותר מחמישים שנה אחרי המשימות האחרונות של תוכנית אפולו. בעתיד, משימות נוספות ינחתו על פני הירח ויבנו בסיס קבוע ליד הקוטב הדרומי. האסטרונאוטים יהיו רחוקים מהארץ ימים ארוכים, יחיו חודשים במרחב מוגבל ויבלו את רוב זמנם עם צוות הבסיס בלבד. הלילות על הירח נמשכים שבועיים, ומבחוץ מצפה להם סביבה קרה, מבודדת ומלאת קרינה מסוכנת.
5+"בחירת אסטרונאוטים היא אתגר גדול", מסביר סרג'י וקאר ארואחו, ראש צוות הרפואה בחלל בסוכנות האירופית. "אנחנו לא מחפשים מישהו שהוא 'סופרמן' בתחום אחד בלבד. אנחנו צריכים אדם שמצטיין בכמה תחומים – וזה קשה מאוד למצוא".
הגוף והנפש: שני צדדים של המטבע
למרות שהיום אין דרישה להיות בשיא הכושר כמו בתקופת בחירת האסטרונאוטים בשנות ה-50, עדיין קיימים קריטריונים פיזיים: מחלות כרוניות שמפריעות לתפקוד במהלך המשימה יכולות להוביל לדחייה. מחלות נשימה, בעיות לב או עיוורון צבעים עלולות לסנן מועמדים אף אם הם מצטיינים בתחומים אחרים.
5+אבל הבחירה כיום מתמקדת גם ביכולות קוגניטיביות ופסיכולוגיות. בעבר, האסטרונאוטים היו "זכרי אלפא" תחרותיים, מוכנים לסכן את חייהם. כיום, היכולת לעבוד היטב בצוות היא תכונה קריטית. בבחירת אסטרונאוטים אחרונה, המועמדים נבחנו בפתרון אתגרים קבוצתיים. "הצלחת הצוות הייתה חשובה יותר מהצלחה אישית", מסביר ארואחו.
אימון בבידוד קיצוני
דרך נוספת לבדוק התאמה היא ניסיון חיים במקומות מבודדים בכדור הארץ. ד"ר נינה פרוויס, רופאה בריטית, שהתה בתחנת מחקר קוטבית בקונקורדיה שבאנטארקטיקה – מקום המכונה "מארס הלבנה". היא חוותה קיץ וחורף ללא שמש, עם טמפרטורות של עד – 80 מעלות צלזיוס, במשך חודשים בודדים עם 12 אנשים בלבד. "הדבר החשוב ביותר הוא להיות בן אדם נעים לעבוד איתו", היא אומרת. "אתה חייב להתמודד עם לחץ, סטרס וחוסר ודאות ועדיין לבצע את העבודה שלך".
5+מחקרים בתחנה התמקדו גם ברווחה מנטלית: תרגולי יוגה, בניית לגו וציור סייעו לשמור על מצב רוח טוב בקרב הצוות. פרוויס סבורה שהשיטות האלה ייושמו גם בלוחות הזמנים של אסטרונאוטים בעתיד.
לנסות את החיים על הירח – בכדור הארץ
גם מיזמים פרטיים בוחנים את החיים בבסיס ירחי. סבסטיאן אריסטוטליס ועמיתו קארל-יוהאן סורסן בנו בשנת 2020 בסיס ירחי בפרוטוטייפ בצפון גרינלנד, וחיו בו 60 ימים לבד. הם חוו בידוד מוחלט, סביבה עוינת ותחושת ציפייה מנטלית, שלימדה אותם כיצד להפוך את החלל המוגבל לבית אמיתי.
5+הבסיס היה בנוי מסיבי פחמן עם לוחות סולאריים, תאים פנימיים קומפקטיים ומערכת תאורה המדמה אור יום כדי לשמור על מחזורי שינה. "ביום הראשון היה תחושה של חוסר אוויר – הרבה ציוד והכל צפוף", מספר אריסטוטליס. "לאחר ימים בודדים, המקום הפך לבית". הניסיון גרם לחברה שלו, "סאגה", לפעול כיום בשני יבשות, לעצב בתי מגורים ירחיים וחללי תחנות חלל.
גלובר עצמו מתכונן לאתגרי המשימות הקרובות, וייתכן כי יום אחד יחיה על הירח. כששאלו אותו אם הוא מוכן נפשית להתרחק מהארץ, התשובה הייתה ברורה: "אתה חייב להיות מוכן לכל מה שלא ניתן לחזות, ולהתמודד עם כל הפרטים הקטנים והמציקים שהופכים את המקום לבית".
