האם אנחנו נולדים עם רמת אינטליגנציה מסוימת או שהחוויות שאנחנו עוברים לאורך החיים הן אלה שהופכות אותנו לחכמים יותר? במשך שנים חוקרים מנסים להבין עד כמה היכולת שלנו ללמוד, לחשוב ולפתור בעיות מושפעת מהגנים – ועד כמה היא מתעצבת על ידי הסביבה שבה אנחנו גדלים.
במשך שנים ניסו החוקרים לענות על שאלה אחת מרכזית: האם אנחנו נולדים עם רמת אינטליגנציה מסוימת, או שהסביבה היא זו שהופכת אותנו לחכמים יותר? כיום, חוקרים מבינים שהשאלה אינה באמת "גנים או סביבה", אלא כיצד שני הגורמים האלה פועלים יחד לאורך החיים. לגנטיקה יש תפקיד משמעותי בעיצוב המוח והיכולות הקוגניטיביות, אך היא אינה קובעת לבדה את התוצאה.
חכם מלידה?
במחקר שפורסם ב-PNAS בשנת 2025, החוקרים בחנו מאות תאומים זהים ולא זהים באמצעות סריקות מוח ומבחנים קוגניטיביים. הם השוו בין הדמיון בפעילות המוחית של התאומים לבין הביצועים שלהם במבחנים ומצאו שאצל תאומים זהים היה דמיון גדול יותר במדדים מסוימים של פעילות המוח. בנוסף, אותם מדדים היו קשורים ליכולות קוגניטיביות גבוהות יותר, מה שמרמז שלגנטיקה יש תפקיד באופן שבו המוח פועל וביכולות החשיבה שלנו.
אבל זה לא אומר שיש "גן לחוכמה". אינטליגנציה היא תכונה מורכבת שמושפעת ממספר גדול של גורמים גנטיים, שלכל אחד מהם השפעה קטנה. בנוסף, האופן שבו המוח מתפתח מושפע גם מהסביבה ומההתנסויות שאנחנו צוברים לאורך החיים.
וכאן נכנסים החינוך, הלמידה והסביבה. המוח שלנו משתנה ומתפתח בעקבות ניסיון, רכישת ידע וגירויים שונים. גם גורמים כמו שינה וסטרס יכולים להשפיע על התפקוד הקוגניטיבי שלנו, כך שגם נטייה גנטית אינה בהכרח קובעת מראש את היכולות שלנו.
בסופו של דבר, האינטליגנציה שלנו כנראה אינה תוצאה של גורם אחד. הגנים מספקים חלק מהתשתית, אבל הסביבה והחוויות שלנו עוזרות לעצב את הדרך שבה המוח מתפתח ומתפקד.
