בשלב הזה זה כבר אמור להיות ברור לכולם: בג"ץ בן גביר הוא חרפה לדורות, המסמר האחרון בארון הקבורה של האמון הציבורי במערכת המשפט, ה-D9 של לובשיי הגלימות על הדמוקרטיה.
4+גם במגדל השן יודעים ומבינים את זה, אבל העץ שהם טיפסו עליו כבר גבוה מדי: ההתערבויות השיפוטיות הפכו בוטות יותר ויותר, נטילת הסמכויות הקצינה כל כך שאין שופט אחד, ולו צדיק בסדום, שיעצור את הרכבת הדוהרת הזו.
על ההשלכות להחלטות שלהם הם לא לוקחים אחריות, ואם המדינה והאזרחים ייפגעו בדרך? אז מה – אלו רק קורבנות הפסיקה.
4+בג"ץ פיטורי ראש השב"כ, זיני, פיטורי היועמ"שית, ועדת הרוגלות, גלצ, מינוי אשר קולה ועוד ועוד. בכל החלטה ממשלתית טריוויאלית, עמית שם, מחכך ידיו, מוכן לפעולה. באבחת עט הופך שוב ושוב את החוק להמלצה בלבד, תחת טיעונים פסאודו משפטיים, בפסקי דין ארוכים להחריד, שרק מיטיביי הלכת שבינינו טורחים לעצור ולקרוא, תולשים לעצמנו שערות מרוב עצבים, ולא מבינים.
בג"ץ לנתניהו: נמק מדוע לא לפטר את השר לביטחון לאומי
בג"ץ בן גביר, הוא הדיון שהיה יכול לשים סוף לחרפה הזו. זו התערבות כל כך בוטה ואגרסיבית, שגם תומכי הרעיון-של-בג"ץ ("מה היית רוצה, לחיות במדינה שבה לא יהיה מי שייגן עלייך?!") נאלצים בעל כורחם להרים גבה. זה כל כך גס שאי אפשר יותר להתעלם.
4+אז מה הם עשו? לדחות על הסף כבר אי אפשר, הם עמוק בפנים, לדון כרגע זה בעייתי, כי הם בעין הסערה – אז דוחים, אבל גרוע מזה – מעצימים. אם לפני כחודש הם רק איימו בצו על תנאי, היום הם כבר הוציאו אותו, אם לפני כחודש הם קבעו הרכב של חמישה שופטים – היום כבר מדובר בתשעה, כמעט ההרכב הכי מלא של בג"ץ.
בתוך ההרכב שאותו קבע עמית, למי שפספס: סולברג, ברק ארז, וילנר, גרוסקופף, שטיין, כנפי שטייניץ, כבוב וכשר – האם אלו יהיו שופטים שיוציאו את עמית מהבוץ העמוק שהוא שקע בתוכו? לא בטוח, אבל מה שכן, את מינץ, שרק אתמול הפך לו את פסק הדין בעניין נציב שירות המדינה – הוא השאיר בחוץ.
4+ראש הממשלה כבר הודיע שלא יפטר את בן גביר (וטוב שעשה כך) וראשי הקואליציה כבר חתמו עוד טרם הדיון על קריאה לנתניהו שלא לציית לפסיקה כזו, והחרב המתהפכת של המשבר החוקתי מתקרבת יותר ויותר בכל יום שעובר.
לקראת משבר חוקתי? התרחישים האפשריים לקראת בג"ץ בן גביר
אבל אם שואלים אותי – בסוף תהיה פסיקה, והיא תהיה עקרונית, לא תהיה לה השלכה מעשית. למעשה, הפסיקה הזו תיתן למ"מ נשיא בית המשפט העליון את מה שהוא באמת רוצה – לא את פיטורי בן גביר, השר לביטחון לאומי הוא דג רקק מבחינתו, אלא את הפסיקה התקדימית שתחליף את החוק. הלכת דרעי פנחסי 2.0, אם תרצו.
4+ואז, בממשלה הבאה, כשראש הממשלה ימלא את תפקידו וימנה שרים, שופט העליון התורן יוכל לומר לו "כל הכבוד על המאמץ וזה יפה מאוד שנבחרת, אבל כבר הבהרנו – ההחלטה לא שלך".
