היהדות שזורה עמוקות בהיסטוריה האיראנית. התלמוד הבבלי, אשר עיצב בסופו של דבר את היהדות כפי שהיא קיימת כיום, חובר בסביבה הקוסמופוליטית של איראן הסאסאנית, שם מלומדים יהודים קיימו אינטראקציה נרחבת עם התרבות, החוק והמחשבה הדתית הפרסית.
4+התפוצה היהודית, המשתרעת על פני יותר מ-3,000 שנה, החלה למעשה באיראן כאשר צבאות אשור כבשו את ממלכת ישראל הצפונית בשנת 722 לפנה"ס ויישבו בכפייה את בני ישראל בערים הממוקמות במערב ובצפון איראן, מה שמסמן את הנוכחות היהודית המתועדת המוקדמת ביותר באדמות איראן. עקירה זו לוותה בכיבוש יהודה על ידי בבל בשנת 586 לפנה"ס, שבמהלכו נחרבו ירושלים ובית המקדש הראשון – דבר שאילץ את היהודים לצאת לגלות.
נקודת מפנה מכרעת התרחשה בשנת 539 לפנה"ס כאשר השליט הפרסי כורש הגדול כבש את בבל ושחרר עמים שבויים, ביניהם גם היהודים, תוך הענקת אזרחות וחופש התיישבות בתוך האימפריה – החלטה שהפכה את כורש לשליט הזר היחיד המתואר בחיוב בכתבי הקודש. יהודים רבים נשארו בבבל (שהייתה כאמור בשליטה פרסית) או היגרו ברחבי הרמה האיראנית ובכך הניחו את התשתית לקהילה העתיקה.
4+במהלך התקופה בה האימפריה הסאסאנית שלטה באיראן, קהילות יהודיות חוו לסירוגין סובלנות ורדיפות. שליטים מסוימים קיימו קשרים קרובים עם רבנים בעוד אחרים אסרו על שמירת שבת, סגרו בתי ספר יהודיים וטבחו בקהילות, כמו למשל באספהאן. הגירות יהודיות לקווקז הולידו את ה"ג'והורו (Juhuro) "או "יהודי ההרים", שדיברו ניב פרסי ושימרו מסורות חקלאיות מובחנות לפני שהיגרו מאוחר יותר לישראל, לארצות הברית ולרוסיה, כשהם מותירים שריד קטן באזרבייג'ן.
בעקבות הכיבוש האסלאמי של איראן במאה ה-7, מלומדים יהודים מילאו תפקיד משמעותי בעיצוב הציוויליזציה האסלאמית, השפיעו על חוקי השריעה באמצעות חשיבה משפטית תלמודית, השתתפו בתנועות תרגום, שימשו כרופאי חצר ודיפלומטים, וקיימו ישיבות בבבל ששגשגו תחת שלטון מוסלמי. סוחרים יהודים סייעו בהחייאת השפה הפרסית לאחר הדומיננטיות הערבית, כאשר הטקסט המוכר העתיק ביותר בפרסית חדשה הוא מכתב של סוחר יהודי שנמצא בסין. כתבי יד ביהודית-פרסית שהתגלו באפגניסטן מאששים עוד יותר את תרומת היהודים לתרבות הפרסית.
4+תחת שלטון המונגולים שהחל במאה ה-13, פקידים יהודים עלו לעמדות כוח, כולל סעד אל-דאולה ורשיד אל-דין, אשר שימשו כראשי ממשלה, ביצעו רפורמות במערכות המדינה וחיברו יצירות בעלות השפעה, אם כי הוצאתם להורג לוותה בפוגרומים אלימים נגד קהילות יהודיות, מה שמסמן הן הזדמנות והן פגיעות. במהלך מסע כיבושים של המצביא טימור במאה ה-14 כ-350,000 יהודים נרצחו, הומרו לדת אחרת או נעקרו, מה שמדגים את התוצאות ההרסניות של חוסר סובלנות דתית לוחמנית.
משוררים יהודים הפיקו עיבודים של שירה פרסית לסיפורי התנ"ך, תוך מיזוג מסורות איראניות עם תמונות יהודיות. אכיפת האסלאם השיעי על ידי השושלת הספוואית במאה השש-עשרה העצימה את דחיקת היהודים לשוליים באמצעות חוקי טהרה, המרות דת כפויות, הגבלות לבוש, שריפת ספרים והפרדה חברתית, כולל איסורים על יהודים לצאת בגשם (מחשש שיפיצו "טומאה"), מה שהוביל רבים לקיים יהדות בסתר או לברוח לטריטוריות העות'מאניות.
4+שושלות מאוחרות יותר המשיכו בהמרות דת כפויות וגילו סובלנות לאלימות המונים, כולל המרת הדת הכפויה של אוכלוסיית יהודי משהד בשנת 1839 ("אנוסי משהד"), שגרמה לארגונים יהודיים אירופיים להקים מאוחר יותר בתי ספר שפעלו למען יהודי איראן.
במהלך תקופת המלך פהלווי השתפרו חיי היהודים, עם גישה לחינוך, התקדמות מקצועית ויחסים חזקים עם ישראל, אך המהפכה האסלאמית של 1979 עוררה תגובת נגד, מתודלקת בתיאוריות קונספירציה המציגות את היהודים כסוכנים ציונים. למרות טענות רשמיות המבחינות בין יהודים לציונים, הפכו היהודים למיעוט הדתי הנרדף ביותר באיראן, כשהם עומדים בפני מעצרים והאשמות בריגול – מה שהאיץ את ההגירה היהודית והותיר פחות מ-20,000 יהודים באיראן כיום.
