הדת באיראן אינה רק מערכת אמונות פרטית – אלא כוח המעצב את כל מבנה החברה, החוק וחיי היומיום. הרפובליקה האסלאמית היא תאוקרטיה מוסלמית שבה הכללים הדתיים הם הבסיס של חוקת המדינה. האסלאם משפיע כמעט על כל דבר: מה חוקי ומה לא חוקי, כיצד משפחות מוקמות ומנוהלות באמצעות חוקי נישואין וגירושין, מה אנשים יכולים לאכול ולשתות, מה תלמידים לובשים לבית הספר, כיצד מקומות עבודה פועלים, ואפילו מתי היום נעצר – מכיוון שזמני התפילה משפיעים על שגרת הציבור.

דמוגרפיה דתית
כמעט כל האיראנים הם מוסלמים, כאשר הרוב (90 עד 95 אחוזים) – משתייכים לאסלאם השיעי, וחלק קטן יותר (5 עד 10 אחוזים) – משתייכים לאסלאם הסוני. בני שאר הדתות: זורואסטרים, נוצרים ואחרים מהווים יחד פחות מאחוז אחד מהאוכלוסייה. הרכב דתי זה משמעותי מכיוון שזהותה המדינתית של איראן בנויה על האסלאם השיעי ה"תרי-עשרי" כשאיראן היא המדינה היחידה בעולם שבה האסלאם זה הוא דת הרשמית.
אז מה זה אומר אסלאם שיעי "תרי-עשירי"?
כמו כל הדתות, גם האסלאם מפוצל בתוכו לתת זרמים. כל המוסלמים השיעים מאמינים כי מי שצריכים היו להמשיך את המסורת של הנביא מוחמד הם צאצאיו, אך לאורך השנים החלו ויכוחים גם בבחירת הצאצא (כאשר היו שני אחים המיועדים לתפקיד וכל זרם תמך באח אחר). האסלאם התרי-עשרי מאמין כי לאחר מוחמד, היו שנים עשר יורשים (תרי עשר) שהם מצאצאיו של הנביא עד שהאחרון שבהם נעלם – וכעת הם מחכים לשובו כ"מהדי" (משיח).

הדמויות המרכזיות המובילות את חיי האסלאם:
• אייתוללה: איש דת שיעי בדרג גבוה. אייתוללה הוא מושג מקובל גם מחוץ לאיראן אך הוא אינו מקביל לאפיפיור משום שישנם כמה אנשי דת במעמד האייתוללה – ולא רק המנהיג העליון. למרות זאת, באיראן המנהיג העליון הוא הסמכות העליונה וביכולתו לערער על הדעות של כל האייתוללות האחרים.
• מולא: אנשי דת מקומיים או מנהיגי מסגדים. המולות עובדים בדרך כלל ברמת הקהילה, כשהם מובילים תפילות, מלמדים שיעורי דת ומנחים אנשים בענייני מוסר ודת יומיומיים.

• עולמא: חכמי הלכה. אחריותם העיקרית היא לפרש את חוק השריעה, המנחה כל חלק בחיים באיראן, כולל נישואין, ירושה, פשיעה, ענישה, חינוך והתנהגות ציבורית.
יישום תורות דתיות הוא נושא מורכב גם באיראן השמרנית מאוד. לאחר המהפכה של 1979, הממשלה אסרה על יבוא בשר, מוצרי יוקרה ואלכוהול. בשנות ה-80 מוזיקה גונתה כהסחת דעת מעבודת האל ובתי קולנוע נסגרו. גם חומרת העונשים עלתה כאשר צריכת אלכוהול ושימוש בסמים יכלו לגרור עונש מוות. עם זאת, חיי התרבות לא דוכאו לחלוטין ובסוף שנות ה-90 הקולנוע והתיאטרון האיראני פרחו, מה שהעיד שלמרות המשטר הנוקשה, ישנו מתח בין רגולציה דתית לדרישת הציבור.

מגדר וזכויות
למרות שהאסלאם מלמד שגברים ונשים צריכים לקבל יחס שווה, שוויון זה אינו מושג בפועל באיראן – במיוחד לאחר המהפכה. לאחר שמיליוני נשים היו חלק מהמפכה האסלאמית ב-1979, אייתוללה ח'ומייני חוקק חוקים נוקשים שהגבילו מאוד את חירותן. בשנות ה-90 נשים הקימו קבוצות רבות שלחצו להשגת זכויות בחינוך, בעבודה ובנישואין.
כיום, יותר ממחצית מהסטודנטים באוניברסיטאות הן נשים, אך חוקים מפרידים ביניהן כך שהן יכולות לעסוק רק עם נשים אחרות. מותה של מהסא אמיני ב-2022, אירוע שהצית את "מחאת החיג'אב", הוא נקודת מפנה שהחייתה את המאבק לזכויות נשים. בזכות המחאה, ניתן לראות היום באיראן יותר ויותר נשים הולכות בלי כיסוי האש המסורתי.

מיעוטים דתיים
מעבר לאסלאם, ישנם מספר מיעוטים נוספים באיראן:
• נוצרים: ההערכות נעות בין 117,000 (לפי הממשלה ב-2020) ליותר מ-500,000. רבים הם חברי הכנסייה הארמנית, והקהילה הגדולה ביותר נמצאת ברובע ג'ולפה בעיר אספהאן, שם יש להם קתדרלה משלהם (קתדרלת ונק). מנזר סנט תדאוס במחוז אזרבייג'ן המערבית הוא מרכז דתי חשוב ואחד מבנייני הכנסייה העתיקים בעולם (ייתכן שנבנה כבר בשנת 66 לספירה).
• יהדות: באיראן חיים כיום כ-9,000 עד 15,000 יהודים (מספר עם טווח רחב מפני שחוקרים רבים מתקשים לאמת אותו). באיראן נמצאת האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר מבין המדינות המוסלמיות, עם נוכחות המתוארכת לתקופת המקרא.

• זורואסטריות: הדת מקורה בפרס העתיקה ובנביא זרתוסטרא. חוקרים מאמינים כי רעיונותיה השפיעו על דתות אחרות. כיום ישנם כ-25,000 זורואסטרים באיראן.
• בהאים: הדת הבהאית מקורה באיראן במאה ה-19 (ע"י ה"באב" ובהאא-אללה). הבהאים נרדפים מאז המהפכה: הדת אסורה, חבריה נעצרו ולעיתים מוצאים להורג. למרות זאת, הם נותרו המיעוט הדתי הגדול ביותר באיראן לפי נתוני הממשלה (300,000 אזרחים).
