הסיפור של רוני אינסאנז נשמע כמו תסריט לסרט ריגול, אבל עבורו זו הייתה מציאות של הישרדות וגבורה. בריאיון ליהונתן וייס ב"חדשות שישי", אינסאנז תיאר כיצד שירת כחייל וכחוקר בבית המשפט באיראן, המהווה את אחד המוקדים הרגישים ביותר של המשטר – תוך שהוא מסתיר את יהדותו ופועל בסתר למען הקהילה היהודית.
"מי שלא עושה צבא באיראן לא יכול לצאת מהמדינה", הסביר אינסאנז את הדרך שהובילה אותו ללב המערכת. "התקדמתי להיות עוזר של סגן שר המשפטים. כשהיו תופסים יהודים שניסו לברוח מהמדינה ומביאים אותם לבית המשפט, הייתי פשוט מעלים להם את התיקים".
2+אינסאנז סיפר כיצד ניצל את מעמדו כדי להציל לא רק חיי אדם, אלא גם את רכושם של יהודים שסבלו מהתנכלויות עסקיות על רקע דתי: "הייתי מתערב, מוציא צווי מעצר נגד גויים שניסו לעקוץ יהודים, ומציל את הכספים".
כמי שנמצא בקשר רציף עם אנשי עסקים הנכנסים ויוצאים מאיראן, אינסאנז תיאר תמונת מצב מחרידה של הדיכוי הנוכחי: "יש קרוב ל-20 אלף הרוגים בתוך ארבעה ימים".
לדברי אינסאנז, מי שמבצע את הטבח הם לא חיילי הצבא הסדיר, אלא כוחות מיוחדים ורוצחים שכירים: "איראני שרוצה להרוג איראני חושב פעמיים. לכן המשטר מביא כוחות מבחוץ – ערבים, אפגנים וסורים. הם מקבלים המון כסף, עומדים על הגשרים ויורים לכל עבר מבלי לראות אף אחד ממטר. אנשים מתים שוכבים ברחובות, ואי אפשר אפילו לפנות אותם".
2+אינסאנז עשה סדר במנגנון הביטחון האיראני: בעוד שהצבא הסדיר נחשב לחלש ופחות מעורב בדיכוי האזרחים, "משמרות המהפכה" וה'בסיג" הם בעלי הבית האמיתיים: "הם שומרים על האינטרסים של הרוצחים בצמרת. התפקיד שלהם הוא להרוג, והם עושים עבודה טובה מבחינתם. הפחד מהשמות האלו באיראן הוא פחד מוות".
למרות הדיכוי האלים, אינסאנז משוכנע שרוב העם האיראני כבר נמצא רחוק מהמשטר: "80% מהעם לא תומכים באייתוללות. הם עייפים מהסיפורים של הדת שבשמה רוצחים ותולים אנשים. ביום שהשלטון יפול, הדת תיגמר באיראן. אנשים יגידו – אם זו הדת שלכם, אנחנו לא רוצים חלק בה".
2+לטענתו, בכירי המשטר כבר נערכים ליום פקודה: "המטוסים הפרטיים שלהם מוכנים, מיליארדים כבר הוברחו לדובאי. הם יודעים שביום שאחרי המהפכה, אף אחד מהם לא יישאר בחיים אם יישאר במדינה".
לשאלה לאן פני המאבק, לאינסאנז יש תשובה אחת ברורה: "צריך לשאול את האמריקאים. הכדור נמצא במגרש של טראמפ. אם הוא יחליט לשחק – המהפכה תקרה. אם לא, זה לא יקרה. העם האיראני צמא למנהיגות, אבל מול נשק וידיים ריקות, הם חייבים עזרה מבחוץ".
