שבעה עשר ימים חלפו מאז פרוץ גל המחאה הנוכחי באיראן, ובשישה הימים האחרונים המדינה מנותקת כמעט לחלוטין מהאינטרנט. המשמעות ברורה: מעט מאוד תיעודים מצליחים לצאת החוצה, והמידע שמגיע מבוסס בעיקר על עדויות נקודתיות, דיווחים פנימיים והדלפות.
לפי גורמים באופוזיציה האיראנית ובקהילות גולים, מספר ההרוגים עומד כבר על יותר מעשרת אלפים בני אדם, ומספר הפצועים והעצורים מוערך בעשרות אלפים. המשטר האיראני, טוען שמדובר במספרים נמוכים בהרבה, בניסיון להציג מצג של שליטה ולמנוע לחץ בינלאומי.
2+הנשיא האיראני ממשיך בקו נוקשה כלפי הציבור, משדר כוח ומסרב להכיר בעומק המשבר. אך מאחורי ההצהרות, מתגבשת תחושה ברורה: מה שקורה כעת אינו עוד גל מחאה שידעך, אלא התפרצות מצטברת של תהליך ארוך שנים.
27 שנים של הצטברות זעם
כדי להבין מדוע המחאה הנוכחית נראית שונה מקודמותיה, צריך להסתכל על הרצף ההיסטורי שהוביל אליה: בשנת 1999 פרץ מרד הסטודנטים הראשון במעונות אוניברסיטת טהראן. זה היה הסדק הראשון. דור צעיר העז לראשונה לאתגר את המשטר בגלוי.
עשור לאחר מכן, בשנת 2009, יצאה "התנועה הירוקה" לרחובות. מיליונים הפגינו בעקבות הבחירות לנשיאות שנתפסו כמזויפות. זה היה הרגע שבו המשטר איבד את הלגיטימיות שלו בעיני המעמד הבינוני והמשכיל.
2+אבל האיום האמיתי הגיע כשהזעם עבר מהאוניברסיטאות אל הפריפריה. בין השנים 2017 ל-2019 התפרצו מחאות רחבות בשל יוקר המחיה. בנובמבר 2019, בעקבות העלאת מחירי הדלק, ירה המשטר למוות במאות מפגינים מהשכבות החלשות. באותו רגע נשרף הגשר האחרון בין השלטון הדתי לעניים, שהיו אמורים להיות בסיס התמיכה שלו.
בשנת 2022, מותה של מהסא אמיני הצית את מחאת "אישה, חיים, חירות". זו כבר לא הייתה מחאה כלכלית, אלא מאבק על זהות, חירות וכבוד. נשים ששרפו חיג'אב מול כוחות הביטחון סימלו רגע מכונן שבו מחסום הפחד נשבר.
2+ינואר 2026: כל המחאות מתאחדות
והיום, בתחילת 2026, כל הקווים מתחברים. אינפלציה דוהרת, מחסור חמור בחשמל, קריסה של תשתיות, ושלטון שמתקשה לתפקד. הסטודנטים של 1999, המפגינים של 2009, הרעבים של 2019 והנשים של 2022 עומדים כעת באותה חזית. זו אינה עוד הפרת סדר מקומית, אלא מחאה רחבה שחוצה מגזרים, דורות ואזורים.
לראשונה זה שנים רבות, הולך ומתחזק הרושם שמה שמתרחש באיראן אינו עוד ניסיון מחאה שידעך, אלא תהליך שעשוי לממש את חלומם של מיליוני איראנים: סילוק משטר האייתולות של הרפובליקה האסלאמית.
האם זה יצליח? עדיין מוקדם לדעת. אבל דבר אחד ברור: הפתיל הזה בוער כבר כמעט שלושה עשורים, ועכשיו הוא קרוב מאי פעם להתפוצצות מלאה.
