השבוע אישרה הכנסת את תיקון חוק החוזים בנושא פרשנות חוזה. התיקון הוא תולדה של מאבק נחוש ועקבי שמנהל שר המשפטים יריב לוין, כבר החל משנת 2009, נגד משנתו הפרשנית של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, פרופ' אהרן ברק. לפי משנתו של ברק, גם כאשר לשון החוזה נחזית להיות ברורה, אין להסתפק בניתוח לשון החוזה בלבד, ויש לבחון גם את נסיבותיו החיצוניות של החוזה הכתוב לצורך קביעת תוכנו.
גישה פרשנית זו זכתה לאורך השנים לביקורת רבה, בין היתר מצד לוין, אשר סבר כי היא פוגעת ממשית בוודאות החוזית. על רקע ביקורת זו יזם השר לוין את תיקון חוק החוזים, שמטרתו לצמצם את הגישה הפרשנית שנקבעה בפסיקת ברק ולהשיב משקל מרכזי ללשון החוזה במסגרת פרשנותו.
כמי שהשתתף באופן פעיל בכל אחד ואחד מדיוני ועדת החוקה, שקדמו לאישור תיקון החוק, אני חש חובה לשתף את הציבור בהתרשמותי מדיונים אלה. מדובר היה בדיונים רבים, ארוכים, ומעמיקים, שאותם הוביל באופן ממלכתי ומכובד ח"כ שמחה רוטמן. הוצגו בדיונים עמדות שונות ולעיתים מנוגדות ונשמעו, בין היתר, מומחים רבים מן האקדמיה ומן הפרקטיקה, אנשי תעשיה ומסחר, מומחים למשפט עברי, נציגי ארגוני עובדים, ונציגי לשכת עורכי הדין.
3+הועלו הסתייגויות מהותיות לגבי התיקון המקורי שהוצע, וחלקן אף הביאו לשינויים ממשיים בנוסח תיקון החוק. לא היה מדובר בהליך חפוז, טכני או למראית עין בלבד אלא בתהליך חקיקתי יסודי ומעמיק שבו נבחנו שאלות עקרוניות לצד השלכות מעשיות. הדיונים נוהלו על ידי ח"כ רוטמן ברוח דמוקרטית ופלורליסטית, באופן שהביא כבוד רב להליך החקיקה של כנסת ישראל, וחיזק את הלגיטימיות של התוצאה החקיקתית גם בעיני מי שאינם שותפים לעמדת הרוב בכנסת.
מעבר להליך החקיקה עצמו יש להתמקד בתוכן החוק, שיזם וקידם בנחישות השר לוין, ובתועלותיו החשובות. בראש ובראשונה התיקון נועד להגביר ודאות בדיני החוזים. במשך שנים נוצרה מציאות שבה תוצאות פרשנות חוזים היו לעיתים קשות לחיזוי גם עבור צדדים שניסחו את החוזה בלשון בהירה ביותר. חוסר ודאות זה פגע ביציבות המשפטית במסחר ובהסתמכות הצדדים.
3+ביחס לחוזים עסקיים תיקון החוק שהתקבל הלילה קובע כי כלל הפרשנות הלשוני הוא נקודת המוצא המרכזית לפרשנות החוזה וכי יש ליתן משקל מכריע ללשון ההסכם. כלל זה מאפשר לצדדים להבין טוב יותר את משמעות התחייבויותיהם ולפעול בסביבה משפטית צפויה יותר.
יחד עם זאת, לכלל זה נקבעו בתיקון החוק החדש מספר חריגים מצומצמים המאפשרים סטייה מלשון החוזה, למשל כאשר יישומה מוביל לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת. בכך דואג תיקון החוק שלא ליצור פורמליזם פרשני עיוור העלול לפגוע בצדק מהותי במקרים יוצאי דופן.
גם בתחום החוזים שאינם עסקיים יש לחוק תרומה חשובה. במקום להותיר את ההכרעה ביחס לשיקולים שהשופט ייקח בחשבון במסגרת פרשנות החוזה לשיקול דעת רחב ובלתי מובנה החוק משרטט מסגרת של שיקולים רלוונטיים. הוא אינו כופה תוצאה מסוימת ואינו שולל שיקול דעת שיפוטי אלא מבנה אותו. בכך מצטמצמת אי הודאות, מקודמת אחידות בפסיקה, ומתחזקת היכולת לצפות תוצאות משפטיות.
החוק נותן מענה גם לשאלה עקרונית חשובה שלגביה שרר חוסר ודאות לאורך שנים: האם הצדדים רשאים לקבוע בעצמם את כללי פרשנות החוזה. התשובה שנקבעה בתיקון החוק היא חיובית ובכך מתחזק עקרון חופש החוזים, שהוא מיסודות דיני החוזים בישראל. לצד זאת, נקבעו בתיקון החוק סייגים חשובים, ובראשם מצב של פערי כוחות מובנה בין הצדדים לחוזה, למשל, כאשר מדובר בחוזים אחידים. איזון זה מגן על הצד החלש מבלי לרוקן מתוכן את עקרון חופש החוזים.
3+בשולי הדברים ראוי לומר כי תיקון החוק, ככל הסדר שקיים בספר החוקים, אינו חף מביקורת כמובן. ואולם יתרונותיו ברורים ומשמעותיים. הוא מגביר ודאות בחוזים עסקיים באמצעות כלל פרשני לשוני, ותוך קביעת חריגים מצומצמים יחסית. הוא מבנה את שיקול הדעת השיפוטי בפרשנות חוזים שאינם עסקיים, בניגוד להסדר החקיקתי שהיה עד כה, והוא מגביר את הוודאות המשפטית ביחס לשאלה האם הצדדים יכולים לקבוע בעצמם את כללי פרשנות החוזה. לצד זאת, התיקון מקנה הגנה מסוימת לצדדים חלשים מפני ניצול לרעה על-ידי צדדים חזקים, ובכך תורם לעשיית צדק על-ידי בתי המשפט.
אפשר וראוי להמשיך לקיים דיון ביקורתי ביחס לכללי הפרשנות בדיני החוזים. ראוי אף יהיה לשקול בעתיד תיקוני חקיקה נוספים, בהתאם לניסיון שיצטבר, וליישום ההסדר החדש בפועל על-ידי בתי המשפט. עם זאת, ביקורת הוגנת על תיקון החוק תחייב הכרה כנה בעבודה המקצועית והיסודית שנעשתה על ידי שר המשפטים לוין וח"כ רוטמן, שהובילו הליך חקיקתי מעמיק, פתוח, ומשתף, מתוך מטרה לקדם באופן משמעותי את הוודאות העסקית לטובת מדינה ישראל.
