צבא המעריצים בתקשורת שוב התגייס לזעזע את המדינה – כי שר האוצר השתמש במטאפורה ואמר שידרוס את השופט עמית.
אבל דריסה אמיתית נראית אחרת: דריסה זה להיות נשיא בית משפט שלא נבחר
ומתנהג כאילו הוא מנהיג את המדינה, דריסה זה לזרוק משפחות שכולות מאולם בית המשפט רק כי הן הביעו מחאה בקודש הקודשים של האדונים, דריסה זה לאשר בפסק דין שמותר לקרוא לשוטרים חלאות, לאלו שהצילו חיים בשבעה באוקטובר ושילמו מחיר בדם רב.
2+ואז מגיעה האיגרת של יצחק עמית. כבודו החליט להגיב: "הודיתי להם על הפנייה והבהרתי כי אף שאמירות אלו חצו קו אדום בעיניי הן לא יסיטו אותי מדרכי". מדרכו? מהיכן יש לשופט דרך? בית משפט לא אמור להוביל דרך, הוא אמור ללכת על פי החוק שהמחוקק קבע
וכל ה"בדימוסים" קיבלו קריאה לצאת לתקשורת, להזדעזע מהשר הסורר ולהגן על כבוד המנהיג. כך למשל, השופטת בדימוס בינייש מנסה לדרוס את בחירת הציבור ודורשת לפטר שר אוצר שנבחר על ידי העם – רק בגלל מטאפורה.
2+אליה מצטרף השופט בדימוס פוגלמן שנשאל האם הדמוקרטיה בסכנה. השאלה אומנם מטופשת, אבל התשובה יותר. הדמוקרטיה לא בנסיגה בגלל התבטאות של שר, היא בנסיגה כי מי שנבחר על ידי הציבור לא קובע ומי שלא נבחר מנהל פה מדינה.
כי בבחירות הציבור שם פתקים, אבל בין הקלפי למציאות יש מערכת שאומרת תודה שהצבעתם – אנחנו נחליט, וזו הדריסה האמיתית.
