אם גל"צ אינה יחידה צבאית התורמת לצה"ל בשנת העבודה 2026, אלא מהווה שופר לאג'נדות פוליטיות או חברתיות שונות, אזי יתכבדו ראשי הארגונים שאותם גל"צ משרת, להיות הבעלים הרשמיים והפרטיים של תחנת השידור. שיממנו הם את התחנה מכיסם הפרטי, שיעסיקו עובדים ולא חיילים, בנות ובנים של אישי ציבור, תקשורת, מקורבים ושאר מיני "גילויים נאותים". כך אולי תיקרא התחנה "גלי אחים" (לנשק), "גלי גל"״ (היועמ"שית), "גלי ליברלי", "גלי שלום" (עכשיו), או "גלי המזרח התיכון החדש".
כשתופרט התחנה ותהיה "הבית של הליברלים, הפלורליסטים והנאורים״ לכאורה, לא תהיה לאף דמוקרט ישראלי וציוני בעיה עם דברים מעוררי מחלוקת, בוודאי בשעת מלחמה. זאת בדומה לדבריו של אחד ממשרתי התחנה, שהעתיר שבחים על מוחמד בכרי, המעליל והיוצר המנוח של סרט התעמולה הפרו-ערבי "ג'נין – ג'נין". אולי יהיה זה החייל שייזכר לטובה, בעזרת השם, כמי ש"דפק את המסמר האחרון בארון הקבורה" של התחנה.
3+בכל שנותיו של צה"ל כמעט ולא זכור או מוכר מקרה בו הוגשה עתירה לבג"צ בגין החלטה לסגור יחידה צבאית, בין אם הייתה חיונית יותר או פחות, לוחמת, תומכת לחימה או מנהלתית. האם עלה על הדעת של מי מעמותת יוצאי חיל השריון לעתור לבג"צ כשסגרו חטיבות טנקים שלמות, ש"במקרה" התגלו ככל כך חסרות? האם היו יוצאי חיל המודיעין שעתרו לבג"צ לאחר ההחלטה לסגור את חצ"ב, מהלך שהוכח כשגוי עם פרוץ המלחמה?
האם היה מישהו ממערך האיסוף הקרבי בזרוע היבשה, שעתר בשל סגירת יחידות האיסוף האוגדתיות? האם עתר מי מחובשי הכומתות הכסופות של חיל ההנדסה הקרבית, נגד סגירת יחידת האב"כ לפני מספר שנים? האם מי מעמותת חיל האוויר חשב לעתור בזמנו בשל צמצום מערך מסוקי הקרב, שהיה כה חיוני, אילו היה קיים ופועל כנדרש בשעותיה הראשונות של מתקפת החמאס?
האם מי ממנהיגי העדה הדרוזית עתר לבג"צ בשל ההחלטה לסגור את "גדוד חרב" המהולל? אז דווקא כן היה מי שעתר לבג"צ. ונידחה! בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לפני כבוד הנשיאה נאור כבוד השופט שהם וכבוד השופטת ברק-ארז, ציין בהחלטתו: "אין בדחיית העתירות כדי לפגום, ולו במעט, בהערכה הרבה שרוחש הצבא ורוחשת מדינת ישראל כולה לתרומתם של הדרוזים אזרחי ישראל לצה"ל ולכל מערכות המדינה".
3+עוד כתבה נשיאת העליון: "באתי לכלל מסקנה כי דינו של הסעד עליו עומדים העותרים – להידחות. מלכתחילה סברתי כי גדרי התערבותו של בית משפט זה בעתירות אלו הינם מצומצמים ביותר. הלכה ידועה היא, כי בית משפט זה אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות המוסמכת – קל וחומר משמדובר בהחלטות מקצועיות-תכנוניות של שלטונות הצבא.
"בנוסף, ככל שהגורם ברשות המנהלית שנדרש לקבל את ההחלטה המקצועית בכיר יותר, מצטמצם היקף ההתערבות של בית משפט זה וגדל בהתאמה מתחם הסבירות העומד לאותו גורם. עם זאת, פעולותיהן של רשויות הצבא אינן פטורות מביקורת שיפוטית. דא עקא, שזו מוגבלת לאמות המידה הנהוגות בעניינן של רשויות ציבוריות, דהיינו, אם הן פעלו בגדר סמכותן, אם שיקול הדעת המסור להן הופעל בסבירות ובתום לב, אם מקור ההחלטה בשיקולים ענייניים, ועוד מבחנים מסוג זה".
בהמשך פסק הדין ציינה השופטת כי: "ההחלטות בנוגע לגדוד התקבלו על ידי הדרג הפיקודי העליון בצה"ל, דהיינו הרמטכ"ל, ובאישור שר הביטחון. כאמור, היקף הביקורת השיפוטית על החלטות רשויות הצבא בנושאים תכנוניים-פיקודיים הוא מצומצם… ההחלטה שהתקבלה הייתה תוצאה של תהליך מחשבתי ענייני, מקיף ושיטתי שנערך ברשויות הצבא לאורך מספר שנים, תוך הפעלת שיקול דעת והתחשבות בנתונים הרלוונטיים לעניין".
3+אם כך, מדוע זה לא נדחתה העתירה של גל"צ על הסף והתחנה עדיין משדרת ומתנהל דיון בעניינה?! התערבות בג"צ בסוגיית סגירת גלי צה"ל, במקום לדחות את העתירה על הסף, תמוהה. זאת דווקא כשמדובר ביחידה הכי מחלישה בצבא, לכאורה, שכה רבות כבר דנו ובדקו בעניינה. יחידה שלא ממש תרמה לחוסן ולמורל החיילים, כמעט בכלל מאז תחילת המלחמה, לכל הפחות.
יחידה שהצליחה לקומם עליה לא מעט משרתים, שהסיטו את הקשב ממנה. משרתים שהתלוננו בפני מפקדי התחנה על העוול והאבסורד המשודר בעת מלחמת התקומה. תלונות שהביאו להשעיה קצרצרה של מי ממגישיה היהירים והחוצפנים, שעשו במיקרופון כבשלהם, לקידום דעות פרטיות, שבינן לבין הבית של החיילים – פעורה תהום עמוקה.
אולי עתה, כחלק מהתחקירים ומוועדות החקירה (הלאומיות, הממלכתיות, העממיות, הצה"ליות או אולי "המשפטיות העצמאיות" שעוד יהגה כאן איזה משפטן על), בכלל יגיעו למסקנה שאם היו עותרים בזמן צמצום וסגירת יחידות צבאיות חיוניות – אז הצבא לא היה נרדם בשמירה, ואולי לא היה נשאר "קטן וחכם", לכאורה. האם חלילה יגיע איזה "כבודו" למסקנה כי נשיא העליון ישמש גם כמפקד העליון ולא רק השליט העליון, ו"יתהפך" על הצבא?
הערה: הטור מכיל תוכן סאטירי.
