הבוקר (ראשון) התעוררה סידני לאירוע טרור איסלאמי אלים וחמור נגד יהודים, אירוע שמטלטל קהילה שלמה ומציף מחדש תחושת פחד שלא אמורה להתקיים במדינה מערבית מתוקנת. על פי דיווחים ראשוניים, מדובר בפיגוע ממוקד נגד יהודים, שהתרחש באור יום, בלב מרחב אזרחי.
פרטי האירוע עדיין מתבררים, אך עצם התרחשותו והעובדה שאיש אינו באמת מופתע, אומרת הכול. כאיש ביטחון, אני אומר זאת באופן חד וברור, זה לא אירוע בודד, זו תוצאה צפויה של כשל מערכתי מתמשך. בשנים האחרונות נוצר באוסטרליה מצב בלתי נסבל שבו המדינה מאבדת בהדרגה את השליטה במרחב הציבורי.
2+עדויות רבות של ישראלים ויהודים החיים בסידני, מלבורן וערים נוספות מציירות תמונה עקבית, אזורים שלמים שבהם השפה השלטת ברחוב איננה אנגלית, אלא ערבית, ענפי קמעונאות שלמים, מוסכים, סחר בחלקי חילוף לרכב ועסקים חיוניים, נשלטים בידי קהילות סגורות של מהגרים מוסלמים, שאינן עוברות אינטגרציה אמיתית ומוסדות ציבור, כולל בתי חולים ובתי מרקחת, שבהם ניכרת נוכחות הולכת וגוברת של אוכלוסיות מוסלמיות שמערכת הערכים שלהן אינה בהכרח חופפת לערכי הדמוקרטיה האוסטרלית.
חשוב לומר, הבעיה איננה הגירה, והבעיה איננה כל מוסלמי באשר הוא. הבעיה היא התפשטות של איסלאם פוליטי קיצוני, הנתמך באוזלת יד שלטונית, באכיפה רופפת ובפחד כרוני מלהיתפס כ"לא תקין פוליטית". כאשר המדינה מאפשרת הקמת מובלעות תרבותיות ודתיות סגורות שבהן החוק נאכף באופן סלקטיבי, השפה המקומית נעלמת, והנאמנות לערכי היסוד של המדינה היא לכל היותר הצהרתית, היא יוצרת קרקע פורייה להקצנה, לדה לגיטימציה של "האחר", ולבסוף גם לאלימות.
2+היהודים מרגישים זאת ראשונים. לא במקרה יהודים וישראלים מדווחים על חשש ממשי להסתובב בגלוי עם סממנים יהודיים, על הטרדות, איומים ואנטישמיות גלויה.
מנקודת מבט ביטחונית, זהו מדד אזהרה קלאסי, כאשר מיעוט חושש, והמדינה אינה מגיבה בנחישות, הקיצונים מפרשים זאת כהזמנה.
האירוע הקשה הבוקר הוא תמרור אזהרה אדום בוהק, לא רק לקהילה היהודית, אלא לאוסטרליה כולה. מדינה שאינה דורשת אינטגרציה אמיתית, שליטה ביטחונית, נאמנות לחוק ולערכי יסוד, וסנקציות ברורות נגד קיצוניות דתית, מאבדת בהדרגה את ריבונותה הפנימית.
ביטחון איננו רק שוטרים ברחוב. ביטחון הוא מדיניות, ביטחון הוא גבולות ברורים. ביטחון הוא האומץ לומר שיש אידאולוגיות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת עם דמוקרטיה חופשית. השתיקה של מוסדות המדינה באוסטרליה מסוכנת יותר מכל נאום קיצוני. אם אוסטרליה לא תתעשת, האירוע של הבוקר לא יהיה האחרון.
לסיכום, האחריות אינה רק של אוסטרליה. כאשר מדינה מערבית מתקשה להגן על אזרחיה ובפרט על קהילות יעד כמו יהודים, האחריות אינה נעצרת בגבולותיה. מנקודת מבט ביטחונית, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להתבונן מהצד. בכל מדינה שבה ניכרת הקצנה אסלאמית, התרופפות שלטונית ואי אכיפה שיטתית, נדרש מעקב מודיעיני הדוק והבנה עמוקה של התהליכים המתרחשים מתחת לפני השטח.
2+העמקת האחיזה המודיעינית הישראלית ובראשה זו של המוסד, איננה ביטוי להתערבות, אלא לצורך הגנתי מובהק, הגנה על חיי יהודים, זיהוי מוקדם של תשתיות קיצוניות, והתרעה מפני איומים שמתפתחים הרחק מישראל אך מכוונים אליה ואל אזרחיה. ההיסטוריה הוכיחה פעם אחר פעם כי טרור אידאולוגי אינו מכיר בגבולות, והזנחה מוקדמת שלו נגמרת באלימות.
שיתוף פעולה מודיעיני עמוק, נוכחות מודעת והבנת עומק של תהליכי רדיקליזציה באוסטרליה, באירופה ובכל מקום שבו האיסלאם הפוליטי מרים ראש, הם חלק בלתי נפרד מהמאבק על ביטחון יהודים בעולם החופשי. מדינות שיבחרו להתעלם מכך, בשם נוחות פוליטית או פחד מעימות אידאולוגי, יגלו מאוחר מדי שהאיום לא נעלם, הוא רק יתחזק ויגיע גם לילידי המקום.
ביטחון אינו תגובה לפיגוע, ביטחון הוא זיהוי מוקדם, נחישות, ואומץ לפעול לפני שדם נשפך ברחובות. "הֲשׁוֹמֵר אָחִי אָנֹכִי?" (בראשית ד’, ט’) הוא פסוק שמעביר את האחריות למדינות, למוסדותיהן ולמנהיגיהן ומהדהד את השתיקה, את עצימת העיניים ואת ההתחמקות מאחריות למתרחש בשטחן.
