במרחב הציבורי הישראלי הפכה המילה "דמוקרטיה" לסיסמה נוחה שמופיעה כמעט בכל ויכוח פוליטי. אך נדמה שבשנים האחרונות חלק מהמנהיגים במחנה השמאל, אלו שמציגים עצמם דווקא כ"שומרי הדמוקרטיה", הם אלו המקדמים מהלכים שבפועל מרחיקים את המערכת מהעיקרון הבסיסי ביותר שלה: "שלטון העם" .
בעוד נציגי השמאל מדברים על דמוקרטיה הם מקדמים בפועל מהלכים שמחלישים אותה לקראת נרטיב דיקטטורי. בקרב מנהיגי השמאל הישראלי קיים פער בין הצהרות למעשים בפועל, כאשר הם נוהגים להציג כל צעד של ראש הממשלה נתניהו וממשלתו כאיום ישיר על יציבות הדמוקרטיה בישראל. אך במקביל הם דוחפים יוזמות המעניקות יותר כוח לקבוצות שאינן נבחרות כלל כגון: מערכת משפט, פקידים בירוקרטיים, לצד גופים מקצועיים וסמי-פוליטיים. המסר ברור, הדמוקרטיה חשובה כל עוד ההחלטות מתקבלות בידי מי שמתיישר עם הקו הפוליטי השמאלי שלהם.
הם פועלים לשלילת הלגיטימיות של הממשלה הנבחרת, במקום לקבל את הכרעת הבוחר ולפעול על פי הריבון החוקי בישראל, חלק מאותם נציגי השמאל מאמצים קו תקשורתי ותודעתי לפיו הממשלה הנבחרת "לא לגיטימית", "לא מוסרית" או "מסוכנת". לציבור ולערכי המדינה. גישה שאינה מגינה על הדמוקרטיה אלא דווקא מחלישה אותה.
5+דמוקרטיה נשענת על קבלת התוצאה בקלפי, גם אם אינה נוחה למחנה מסוים. הם עושים שימוש מופרז במונח "פאשיזם" לביטול יריבים פוליטיים מהימין. כמובן שביקורת היא דבר מבורך אך הפיכת כל מהלך ממשלתי חוקי, תקין ומדיני להוכחה כביכול ל"פאשיזם" או ל"דיקטטורה", מייצרת זילות מסוכנת למושגים עצמם ומערערת את היכולת של הציבור להבין מהו באמת "איום דמוקרטי" על המדינה שלנו. כאשר הכול מוגדר כהפיכה או כמהפכה, שום דבר כבר לא באמת ברור.
הם הפכו את הרחובות והכיכרות למנגנון החלטה במקום הכנסת והממשלה הריבוניות. הפגנות הן כלי חשוב אבל כשהן הופכות לכלי עיקרי שמטרתו לשתק מדינה שלמה וממשלה נבחרת ולכפות עליה שינויי מדיניות בכוח ההמרדה וההסתה בשטח, יש בכך דפוס אנטי־דמוקרטי. הכנסת והממשלה אלו המקומות שבהן מתקבלות החלטות; לא הכיכר, לא הכביש המהיר ולא הצמתים שם פועלים נציגי השמאל.
הם מקדמים שימוש בגופי תקשורת וארגוני חברה אזרחית כמנוף לכוח פוליטי, במקום לעמוד לביקורת הציבור ולזכות בתמיכתו בקלפי כחוק, מחנה השמאל נוהג בשנים האחרונות להשתמש בכלים חוץ-פרלמנטריים במימון זר להעברת מסרים, ליצירת לחץ ציבורי קבוע ולהנעת קמפיינים מתוזמנים כדי לשנות מדיניות ועד כדי להפיל ממשלה נבחרת בישראל באמצעים לא לגיטימיים. אין פסול בחברה אזרחית, אך כאשר היא הופכת לכלי אגרסיבי לעקיפת רצון הבוחר, הדבר מערער את שיווי המשקל הדמוקרטי בישראל.
5+דוגמאות בולטות למהלכים אלו ניתן למצוא בהצהרותיהם של יאיר לפיד, יאיר גולן ואביגדור ליברמן סביב זכות ההצבעה לכנסת וענייני בחירות למשל, מדובר בעיקר על מסרים פוליטיים הנוגעים להצעות חוק ועמדותיהם לקראת הבחירות בבחינת ענייני דמוקרטיה וזכויות אזרח. יאיר לפיד, יו"ר "יש עתיד" ויו״ר האופוזיציה בכנסת, הצהיר לאחרונה כי הוא וחברי סיעתו תומכים במהלך חוק שתקדם האופוזיציה, לפיו מי שלא משרת בצה"ל ובפרט חלק מהאוכלוסייה החרדית המתנגדת לשירות צבאי לא יהיו זכאים להצביע בבחירות הבאות.
זו הצעה שמטרתה ללחוץ על שינוי היקפי הגיוס, לפיד טען שהצעת החוק הזו היא תשובה למשבר הגיוס והעדפת השוויון בנטל, ההצעה הזו עוררה תגובות חריפות מצד בני גנץ ואחרים בטענת פגיעה אפשרית בזכויות בסיסיות בישראל. גם אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו, תמך בהצהרות של לפיד בנושא שלילת זכות הצבעה מאנשים שלא מתגייסים. הוא אף הגדיר בציטוט בולט חלק מהמתנגדים לגיוס כ"גיס חמישי". ליברמן מצדד גם בהצעת חוק גיוס אחיד בשותפות עם סיעות אחרות כדי לענות לטענות על השירות הלא שוויוני בצבא. דוגמאות נוספות ניתן למצוא בהצהרות ופעולות של יאיר גולן ויאיר לפיד בטענות כבדות משקל על גבול עידוד למרי אזרחי, להמרדה ולהסתה ככסות לביקורת חריפה על ממשלת נתניהו.
5+יאיר גולן תיאר את הממשלה הזו כרוצחת תינוקות ומדינה לא שפויה, לטענתו הקיצונית "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כחובבנות" בהקשר למלחמה ברצועת עזה, וטען שישראל "בדרכה להפוך למדינה דחויה כמו דרום אפריקה" אם לא תשנה את דרכה. אמירה אומללה ומסוכנת שהובילה לתגובות חריפות במערכת הפוליטית, כולל קריאות שהיא משמיצה את מדינת ישראל ואת לוחמי צה״ל בחו"ל. גולן טען גם כי חברי הממשלה "חוגגים את מותם ורעבם של ילדים" בעזה, או קריאותיו כנגד שרים מסוימים ודרישה להחלפתם יחד עם כל הממשלה כולל קריאה מסוכנת להכריז על הממשלה הנבחרת כ"בלתי חוקית" כאשר היא מסרבת לציית לפסקי בית המשפט, מה שגורם לביקורת קשה כנגדו על פגיעה ביציבות מוסדות המדינה.
קריאה נוספת שלו למרד כלכלי אם הממשלה תפר את החלטות בית משפט בצעד שנתפש בעיני חלק מהמתנגדים כהזמנה למרי אזרחי, לפיד בעצמו תמך בקריאה לשביתות ואפילו קריאות ל"מרד מיסים” אם הממשלה תתעלם מפסיקות בתי המשפט. מקריאה ל"שביתה כללית" ועד "הפלת הממשלה" קריאותיו של לפיד לשביתות והתארגנות חברתית כדי "לעצור" את הממשלה נתפסו על ידי שרים בקואליציה כעידוד ל"כאוס" ולפגיעה בסדר הציבורי.
מהלכים אלו ואחרים זכו לעידוד ראשי האופוזיציה המתחרים ביניהם על ליטרת הבשר של השמאל הישראלי שהתרסק בשלושת העשורים האחרונים וככל שהם מגלים שכוחם נחלש בקלפי הם מקצינים את הצהרותיהם ומעשיהם עד כדי ששלוחיהם ותומכיהם בשטח מהווים בחלקם סיכון ואיום לחיי ראש הממשלה, שריו, חברי הכנסת של הימין ובני משפחותיהם, כשהם נהנים מ"אכיפה בררנית" מצד היועמשי"ת ונציגיה מעבר לכל הפגנה שהייתה אי פעם בישראל.
5+השרה מירי רגב תקפה את המפגינים בירושלים על רקע הבערת אש בקרבת מעון ראש הממשלה ואמרה כי "המחאה של השמאל איבדה שליטה מזמן והפכה להתנהגות אלימה, מסוכנת ובלתי נתפסת. זה כבר לא חופש ביטוי, זו אלימות בריונית שמזכירה שיטות של ארגוני טרור. ראש הממשלה בנימין נתניהו פתח כמה פעמים את ישיבות הממשלה בשנה האחרונה בהתייחסותו להסתה הפרועה נגדו ונגד שרי הממשלה. הוא דרש מראשי האופוזיציה לגנות את הדברים.
"אני מצפה מראשי האופוזיציה לפעול להרגעת הרוחות בעם", אמר נתניהו. "בראש ובראשונה לעצור את ההסתה הפרועה שמשתוללת נגדי, נגד משפחתי, נגד שרי הממשלה ונגד חברי כנסת מובילים. נתניהו הוסיף: "אני דורש מראשי האופוזיציה לגנות את ההסתה ולהוקיע את המסיתים. אנחנו יודעים שאפשר להתווכח על מה באמת מסכן את הדמוקרטיה, אבל קריאות מפורשות לרצח, ולרצח פוליטי, זה לא דבר שנתון לוויכוח – זאת סכנה אמיתית לדמוקרטיה שכולם צריכים לצאת נגדה בתוקף". בעוד הם קוראים לשמירה על הדמוקרטיה הם משתמשים בכלים דיקטטוריים מסוכנים להגברת כוחם ולהשתלטות על המדינה.
לצערנו, אנו בעיצומה של "מלחמת אחים" רבת פנים אך סמויה מן העין. השמאל החבול ערוך בקווי היערכות לפי האסכולה הסובייטית הישנה. פעולותיו הן סמויות מן העין אך חיות ובועטות בכל פינה: בצבא, באקדמיה, במשפט וכמובן בתקשורת ומנוהלות כאמור ע"י פוליטרוקים מסוג חדש עם מימון חיצוני וזר המשפיע מאוד על סדר היום שלנו. בשנים האחרונות הפוליטרוקים השמאלנים הבולטים יושבים בצמתים מרכזיות כמו אוניברסיטאות, ערוצי תקשורת, מכוני מחקר, ועדות מקצועיות ועוד, ומשפיעים משם על עיצוב פני המדינה עם דגש על צה"ל והפיקוד העליון לעתיד ואפילו מצליחים בדרכם זו כי אין ממש מי שיעצור בעדם.
5+בישראל במשך שנים רבות היה אסור להשמיע קולות אחרים, ומערכת המשפט והתקשורת, שנשלטות על ידי השמאל, עשו הכל כדי שקולות אלה לא יישמעו. המקרה של סגירת ערוץ 7 הוא דוגמא מובהקת לכך. זיכרו שאלו שמרבים לדבר על חופש הביטוי הם דווקא אלו שישתיקו אתכם כשהכוח השלטוני והפוליטי ישוב אליהם, בכל פעם שמישהו מבקר גוף תקשורת המקורב לשמאל מיד מזדעקים ונשמעות טענות על "סתימת פיות". אולם בפועל הפעם היחידה שבה סתמו פיות בישראל באופן ממוסד הייתה המקרה של תחנת הרדיו ערוץ 7 אותה תחנה יחידה שייצגה את עמדות הימין לצד ניסיונות לסגור גופי תקשורת נוספים המקורבים לימין כגון: הצעת חוק שנועדה למנוע את פעילותו של העיתון "ישראל היום", ניסיונות לסגור את ערוץ 20 שהפך בהמשך לערוץ 14 המצליח, ובכל המקרים הללו היה להם גיבוי תקשורתי מלא.
במקום לצאת חוצץ נגד מהלכי סתימת הפיות של גורמי הימין נציגיהם בתקשורת הממוסדת שיתפו עימם פעולה מי במעשה ומי בשתיקה. גם סתימת הפיות של מפגיני הימין מוכרת לנו היטב. הפער בין התנהלות מערכת המשפט מול מפגינים נגד "הסכמי אוסלו" ו"ההתנתקות", שם הכו, עצרו, כלאו והחזיקו במאסר אלפים ממפגיני הימין גם כאלו שרק תכננו לצאת להפגנה נעצרו כבר בדרכם ליעד מה שלא קרה מעולם, בעידוד גורמי ממשל ושותפיהם במערכת הפרקליטות והמשפט אף הוקמו לכך בתי משפט מיוחדים והתקשורת שיתפה פעולה ברובה והשתיקה כל ביקורת.
5+זאת בהשוואה להתנהלות מול מפגיני השמאל כנגד הממשלה כיום, שם בקושי עוצרים ומאפשרים חסימות כבישים במשך שעות ארוכות, מעניין לו היו קיימים "ערוץ 14" יחד עם תחנת הרדיו "גלי ישראל" והעיתון "ישראל היום" בימי אוסלו או ימי ההתנתקות אם היו מצליחים ליישם אותם בפועל כפי שבוצעו. כל זאת זועק לשמים. אנו רואים אכיפה בררנית גסה: צד אחד מהדהד את מסריו, והצד השני מושתק באלימות. שלא תתפלאו, אלו בדיוק הפעולות שהם ינקטו לכשישובו חלילה לשלטון.
לסיכום: לא על הדמוקרטיה מדובר, אלא על השליטה בנרטיב באמצעות דיקטטורה מחשבתית ופוליטית. הטענה המרכזית איננה שהשמאל "רוצה דיקטטורה", אלא שיש פער עמוק בין הסיסמאות שלו לבין המעשים שלו בשטח. כאשר כל פעולה של ממשלה נבחרת מוצגת כאיום, וכאשר פתרון לכל מחלוקת הוא עיקור סמכויות של נבחרי ציבור, זו איננה הגנה על הדמוקרטיה. זהו ניסיון לעצב אותה מחדש כך שתפעל רק כאשר התוצאה תואמת צד פוליטי מסוים- הצד השמאלני. דמוקרטיה אמיתית היא קבלה של הכרעות העם, שמירה על כללי המשחק הדמוקרטי-פוליטי, והבנה שהשלטון יכול להתחלף רק בבחירות דמוקרטיות בקלפי. היא אינה הפחדה, אינה ניכוס של המונח "דמוקרטיה", ואינה מנגנון לדה-לגיטימציה של יריב פוליטי. ביקורת על פעולות הממשלה הן דבר לגיטימי, אך לצערנו חלק מהאמירות של ראשי האופוזיציה הן ביקורת חריפה ביותר עד כדי הסתה והמרדה של הציבור כנגד הממשלה.
הממשלה והקואליציה טענו פעמים רבות כי ביקורת מסוימת של האופוזיציה חורגת מסתם ביקורת לגיטימית במיוחד כאשר היא משווה פעולות של המדינה למעשים קיצוניים של עבירה על החוק או קוראת לגוף שלטוני "לא לציית" לפסקי דין. יש ויכוח ער על היקף ההשפעה הציבורית של חלק מההצהרות שיכולות להיתפס כבעייתיות בנוף הדמוקרטי שלנו. והם מנצלים זאת כדי לקבוע את הנרטיב שלהם גם במחיר של הפעלת מהלכים דיקטטוריים כנגד כולנו במרכז- ימין. מול התנהלותם זו אנחנו נלחמים למען הזכות שלנו להשמיע את קולנו במקומות הקובעים ולמצות את דין הבוחר שנתן לממשלתנו את הזכות לנהל כאן מדינה דמוקרטית עם כל הקשיים הנלווים אליה.
