ארבע שנים הונף כאן פטיש של מאה טון על סמליה של מדינת ישראל: דגל, המנון, סמל המדינה, צה"ל, מלחמות ישראל, טנק מאתר הנצחה, משואות וטקסי זיכרון. ארבע שנים של סרבנות, אנרכיה, חסימות והבערות כבישים, שגם חברי כנסת נטלו בהן חלק, וחתירה תחת מוסדות הלאום. ואז הגיע חבר הכנסת צבי סוכות עם פטיש קטן, הלם באנדרטה המנציחה מחבלים שרצחו חיילים ואזרחים יהודים, והשמאל עבר באחת מן התותח ההורג הקדוש אל אנדרטת המרצחים הקדושה.
זה התחיל בדגל ישראל, שעבר עיצוב מחדש בחמ"לים של קפלן. על פסי הדגל עצמו הודפס הלוגו "חופשי בארצנו", והדגל הלאומי הפך לדגלו של ארגון מחאה. לתוך מגן הדוד הוכנס "סמל החטופים", והדגל עצמו עוות ונצבע מחדש. אפילו השם "חופשי בארצנו" הפקיע מתוך ההמנון הלאומי מילים השייכות לכולנו והפך אותן למותג מחנאי. זו הייתה שיטה: לקחת סמל השייך לעם כולו, לסמן אותו בסימני המחנה ולהחזיר אותו לציבור כאילו המחנה הוא המדינה.
פרויקט מיוחד: אלימות השמאל משתוללת – מול אוזלת יד של המשטרה
כך נעשה גם לצה"ל ולמלחמות ישראל. המושג "אחים לנשק", ממטבעות הלשון המקודשים ביותר של אחוות לוחמי צה"ל, טומא כשהפך לשמו של ארגון מחאה פוליטי שהדהד קריאות לסרבנות. "לוחמי 73" גייסו את מלחמת יום הכיפורים ואת סמכות לוחמיה למאבק פוליטי. טנק נגנב מאתר הנצחה ברמת הגולן ונגרר למחאה. לא דגם ולא פסל, אלא טנק אמיתי מאתר הנצחה.
גם הזיכרון הלאומי ואתריו גויסו למערכה. על מצוק מצדה תלו פעילי "אחים לנשק" שלט "דמוקרטיה" ענק, ובקומראן תלו את דגל ישראל ומגילת העצמאות. אפילו מגילת העצמאות עברה תחת ידיהם טיפול עילג והפכה למעין מניפסט של "דמוקרטיה", אף שהמילה הזאת אינה מופיעה בה ולו פעם אחת. מפגינים עלו על גג הספרייה הלאומית, התבצרו עליו ותלו שלטים נגד ראש הממשלה. אתרים ומוסדות שנועדו לשאת זיכרון משותף הפכו לתפאורה של מחאה.
מול טקסים ממלכתיים הוקמו טקסים חלופיים, ומול הדלקת המשואות הופקו טקסי כיבוי משואות. ועדת חקירה פוליטית פרטית אימצה לעצמה את סמל המדינה הרשמי, עד שהוגשה נגדה תלונה על שימוש בו שלא כחוק. לקראת יום השנה השלישי לטבח שמחת תורה כבר נטען בגלוי שגם טקס הזיכרון צריך להיות פוליטי ושיש לקבע את הטקס האלטרנטיבי כעוגן שנתי. זו שיטה להשמדת עצם האפשרות לזיכרון ממלכתי משותף.
"צבי סוכות ניפץ אנדרטאות": הפרט החשוב ביותר שנעלם מהדיווחים
אחרי ארבע שנים שבהן קפלן הורידו פטיש של מאה טון על סמלי ישראל, צבי סוכות עשה מיצג פוליטי לגיטימי לחלוטין. לא פחות לגיטימי מן המיצגים שחברי כנסת ואנשי מחאה עשו בקפלן נגד סמלי מדינתם ונגד בני עמם. אלא שהפטיש הקטן של סוכות עשה דבר חשוב נוסף: הוא החזיר לדיון את השאלה שהייתה צריכה להישאל מזמן. מדוע בכלל עומדות ביהודה ושומרון אנדרטאות המהללות רוצחי יהודים? סוכות הצביע עליהן בפטיש, וטוב שעשה. ביהודה ושומרון לא צריכה להישאר אנדרטה אחת המהללת רוצחי יהודים. לא אחת. מדינת ישראל הייתה צריכה להשמיד אותן בעצמה מזמן.
