במשך שנים רבות מחנה השמאל בישראל הציג את עצמו כ"מחנה השלום". זה היה הדגל, זו הזהות, זו הייתה צדקת הדרך שלו עד כדי השתלטות נציגיו על המילה "שלום" בכל נאום וטקס. למרות שמחנה זה הביא לישראל הסכם שלום בודד בהובלת ממשלת רבין מול ירדן ב-1994 והסכם איום ומסוכן עם הפלשתינים "הסכם אוסלו" ב- 1993 הסכם שגבה אלפי קורבנות מתוכנו.
בעוד מחנה הימין הביא חמישה הסכמי שלום בפועל החל מהסכם השלום הראשון לישראל אותו הביאה ממשלת בגין עם מצרים ב-1979 ועד להסכמי אברהם שנחתמו בשנת 2020 בהובלת ממשלת נתניהו עם ארבע מדינות: איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן.
בימים אלו ישראל דנה עם מדינות נוספות על הסכמי שלום והסכמי אי-לוחמה נוספים בהובלת תוכנית "הסכמי אברהם" אותה מובילים יחד הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו. אך, לצערנו בשנים האחרונות מתברר שהדגל הזה קופל, הונח במחסן, וכמעט נשכח. ובמקומו צמח דגל חדש, גדול יותר, מפלג יותר, מסית, קולני ומאיים יותר- הדגל: "רק לא נתניהו".
7+בימים אלו נדונה סוגיית החנינה לנתניהו במטרה לעצור את המשפט שאינו מתקדם לשום כיוון וללא כל הוכחה רצינית של התביעה מה שבעיקר מבזבז את זמנו של ראש הממשלה בימים קריטיים של השלמת מטרות הלחימה והשבת החטוף האחרון, של שיקום הכלכלה הישראלית, של השבת העורף לפעילות מלאה לצד השלמת הסכמי אברהם כדרישת הנשיא טראמפ לשחרר את ראש הממשלה למשימות הבינלאומיות המשותפות מתוך אינטרס אמריקאי בינלאומי ברור.
כבר ביוני השנה התייחס לכך הנשיא טראמפ, כשפרסם ציוץ בו קרא לביטול משפט נתניהו – או לחילופין להענקת חנינה. "נדהמתי לשמוע שמדינת ישראל, שממש עכשיו היה לה את אחד הרגעים הגדולים בהיסטוריה שלה – ושמונהגת בעוצמה בידי ביבי נתניהו – ממשיכה בציד המכשפות המגוחך שלה נגד ראש ממשלת המלחמה הנהדר שלה", כתב.
מחדד את המסר: טראמפ שיתף פוסט עם בקשת החנינה של רה״מ נתניהו
"נלחמנו על ההישרדות של ישראל, ולא היה בהיסטוריה של ישראל אף אחד שנלחם חזק או בצורה מלאה יותר מביבי נתניהו", הוסיף טראמפ ואמר: "למרות כל זאת, גיליתי שביבי זומן לבית המשפט להמשך המשפט הארוך שלו. הוא היה ב'מופע האימים' הזה מאז מאי 2020 – מעולם לא נראה דבר כזה!".
עוד כתב הנשיא כי "כזה ציד מכשפות, לאדם שנתן כל כך הרבה, זה בלתי ניתן לתפיסה בעבורי. מגיע לו הרבה יותר מזה – וכך גם למדינת ישראל. המשפט של ביבי נתניהו צריך להיות מבוטל, באופן מיידי, או שתינתן חנינה לגיבור הגדול הזה, שעשה כל כך הרבה בעבור המדינה".
7+כמה ימים לאחר מכן טראמפ התייחס שוב למשפט ואמר: "השימוש הזה במערכת הצדק יפריע למשא ומתן מול איראן וחמאס. זה טירוף מה שהתובעים שיצאו משליטה עושים לנתניהו… ראש ממשלה שעשה עבודה נהדרת עם ארצות הברית כדי להביא להצלחה גדולה ולהיפטר מהאיום הגרעיני המסוכן באיראן". במהלך נאומו במליאת הכנסת באוקטובר השנה פנה טראמפ להרצוג, ותהה מולו "מדוע שלא תיתן חנינה לנתניהו… אבל אני אוהב את האיש הזה (נתניהו). סיגרים ושמפניה, למי בכלל אכפת מזה? הוא אחד המנהיגים הכי טובים שהיו פה בזמן מלחמה", הוסיף הנשיא האמריקני.
טראמפ במכתבו ופניותיו לנשיא הרצוג לצד הצהרותיו בחודשים האחרונים עשה את החיבור בין השגת השלום, הרחבת הסכמי אברהם ואיחוד הפלגים והשסעים בישראל לנוכחותו הפעילה של נתניהו במילים: "תיק פוליטי לא מוצדק". באיגרת רשמית ששלח טראמפ להרצוג הוא קרא לו להעניק חנינה לנתניהו. "אני קורא לך לחון לחלוטין את בנימין נתניהו. תשומת ליבו לא יכולה להיות מוסחת שלא לצורך. אני מאמין שהתיק נגד ביבי – שנלחם לצידי במשך זמן רב – הוא פוליטי ובלתי מוצדק", כתב טראמפ.
7+הוא פתח במכתבו בכך שהושג שלום ש"חיפשנו במשך לפחות 3,000 שנה", כלשונו, והוסיף: "כשמדינת ישראל הגדולה והעם היהודי המופלא נעים קדימה מעבר לתקופות הקשות של שלוש השנים האחרונות – אני קורא לך לחון לחלוטין את בנימין נתניהו, שהיה ראש ממשלה חזק ומכריע במלחמה – וכעת מוביל את ישראל לעידן של שלום.
"הדבר כולל את המשך עבודתי עם מנהיגים מרכזיים במזרח התיכון כדי להוסיף מדינות נוספות להסכמי השלום ההיסטוריים – הסכמי אברהם". את המכתב חתם כך: "כעת, משהשגנו הישגים חסרי תקדים אלה, ושומרים את חמאס תחת שליטה, הגיע הזמן לתת לביבי לאחד את ישראל באמצעות חנינתו, ולשים סוף ל'לוחמה המשפטית' הזו אחת ולתמיד".
7+הנשיא הרצוג שקיבל את בקשת החנינה מנציגי נתניהו הצהיר: "סוגיית הפנייה לחנינה של ראש הממשלה בנימין נתניהו – ברור לי שהיא מטלטלת הרבה מאוד אנשים בארץ, בציבורים השונים והיא מעוררת ויכוח, אבל כבר הבהרתי ואמרתי שהיא תטופל בצורה הנכונה ביותר והמדויקת ביותר".
הנשיא הדגיש כי שיקוליו יהיו ענייניים בלבד: "אני אשקול אך ורק את טובת המדינה והחברה הישראלית ולנגד עיניי רק מדינת ישראל וטובתה". הנשיא קיבל מכתב מפורט חתום על-ידי נתניהו עצמו : "על אף האינטרס האישי שלי לנהל את המשפט ולהוכיח את חפותי עד זיכויי המלא, אני סבור שהאינטרס הציבורי מורה אחרת".
כמובן שמיד במערכת הפוליטית פרצה סערה עזה בעקבות בקשת נתניהו, כל נציגי השמאל פעלו ביד אחת כדי להתנות את מתן החנינה בתנאי הודאה באשמה ופרישה של נתניהו מהמערכת הפוליטית – זו הרי הייתה גם מטרת אותם גורמים לטענתו של נתניהו ש"תפרו" לו את כל התיקים מלכתחילה.
הגדילו לעשות ראש האופוזיציה יאיר לפיד שקרא להרצוג: "אתה לא יכול לתת לנתניהו חנינה בלי הודאה באשמה, הבעת חרטה ופרישה מיידית מהחיים הפוליטיים". ויו"ר הדמוקרטים יאיר גולן שאמר: "רק אשם מבקש חנינה. אחרי שמונה שנים של משפט, כשהתיקים נגדו לא קרסו, נתניהו מבקש חנינה. עסקת החליפין היחידה שעל הפרק היא שנתניהו ייקח אחריות, יודה באשמה, יעזוב את הפוליטיקה וישחרר את העם והמדינה – רק כך תושג אחדות בעם".
7+יחד איתם קפצו כל נציגי ארגוני המחאה וחבריהם מהתנועה לאיכות השלטון שזעקו השמיימה והחלו במהלכי מחאה כנגד הנשיא הרצוג כולל איומים ברורים לשמו, למעמדו ולשלומו מצד חלק מאותם מנהיגי השמאל ומחאת קפלן הקיצונים. הגדיל לעשות מנהיג האנרכיסטים מקפלן משה רדמן שאיים ישירות על הנשיא הרצוג: "זאת לא בקשה, אנחנו מבהירים לך מה מצופה ממך – ואם לא תעשה את זה, גם לך יהיה מקום במשפטי ניר עוז". ולאן נעלמה אותה יועמשי"ת שדואגת להציק לממשלה על כל פסיק?
האמת פשוטה – בשנים האחרונות השמאל הפסיק לחתור לשלום לא בגלל שהשלום כבר לא אפשרי, אלא מפני שכל הישג מדיני בתקופת נתניהו הוא מבחינתו איום פוליטי קיומי ממש. כשהימין מביא הסכמי נורמליזציה – השמאל שותק. הימין הביא את הסכמי אברהם – פריצת דרך היסטורית שאין דומה לה מאז 1979 ובכל זאת: אין ממש חגיגות ושמחה בשמאל, אין הערכה והכרה בהישג כפי שנהג בגין מהאופוזיציה מול רבין ומנהיגי העבודה, ואין תמיכה גלויה במהלך אזורי מרשים שמשרת מאוד בעיקר את אותם גורמי סחר, עסקים ותיירות המובילים מהשמאל מול אותן מדינות המפרץ ומרוקו שנתניהו והימין קידמו לשלום גם עבורם.
הרי אם היה נוחת כאן תייר פשוט שאינו מבין בפוליטיקה הישראלית והיה שואל מדוע זאת? היו עונים לו מיד כי זה קרה תחת נתניהו וממשלת הימין. כי הצלחה מדינית של הימין מפרקת לשמאל את הנרטיב שהוא הפיץ במשך שנים: "בלי ויתורים, בלי נסיגות – אין שלום".
לעומתם, נתניהו באומץ ליבו הטיף אחרת והוכיח לכולם את ההפך כשהוא מקרב את רוב מדינות ערב אלינו בעודו מותיר את הסוגיה הפלשתינית לטיפול במקביל ובהמשך אך לא כתנאי ראשוני לכל צעד מדיני, וזה בלתי-נסבל מבחינת מחנה שכל קיומו הפוליטי נשען על מיתוס אחד: שהימין מוביל למלחמות (למרות שעובדתית השמאל הוביל ליותר מלחמות מהימין מקום המדינה) והשמאל הנאור שמביא את השלום. ואז כשזה נופל – נשאר נושא עיקרי וחשוב: להפיל את מי שהרס את הדימוי הזה זה כמו להרוג את השליח.
7+השמאל לא זנח את השלום – הוא זנח את האחריות לצד מחויבותו לערכי מפלגת העבודה -ומפאי שהייתה מובילה בהקמת המדינה והציבה מטרות, יעדים וערכים שונים ממה שממשיכי דרכם מייצגים בשנים האחרונות ובגלל זה היא נמחקה פוליטית. בכל פעם שנתניהו והימין מקדמים יוזמות בינלאומיות כגון: חיזוק קשרים מדיניים, פתיחת שגרירויות, חתימת הסכמים כלכליים, סיוע בינלאומי, תיווך אזורי, הרחבת יחסים עם מדינות ערביות ועוד.
השמאל המפוצל מעדיף להתעסק בביקורת שולית, בהעלמת ההישגים של ישראל בערוצי התקשורת המשרתים אותו, בדחיפה להקמת וועדות, בחקירות ובהפגנות שזוכות לסיקור אוהד מכלי תקשורת ונציגי ממשל ומשפט המחויבים אליו בזהות אינטרסים קרובה להפלת נתניהו. לצערנו, השלום פשוט הפסיק להיות חשוב למנהיגי השמאל הישראלי כיום כשהתברר שהוא יכול להגיע מהכיוון הלא נכון פוליטית מבחינתם.
הרי אם באמת היה מדובר במחנה שהשלום והיציבות המדינית המקומית והאזורית חשובים לו – הוא היה הראשון לעמוד מאחורי כל התקדמות אזורית, גם אם היא לא דרך נציגיו הפוליטיים. אבל שוב לצערנו, ההיגיון פשוט: אם נתניהו ישיג שלום לצד יציבות ביטחונית וכלכלית – השמאל פשוט ייעלם כפי שקורה לו בשני העשורים האחרונים. ולכן מוטב מבחינתו שלא יהיה שלום כלל, מאשר שלום שינציח את ההנהגה הימנית וההובלה של נתניהו שנוא נפשו.
בשנים האחרונות הכול מגויס למען מטרה אחת: "לסלק את נתניהו" בכל מחיר גם במחיר של פגיעה במטרות המלחמה, בפגיעה במדינת ישראל מול מדינות העולם, בסיוע להרחבת החרם על ישראל וישראלים כולל רדיפתם של לוחמינו בביקורם בחו"ל ועד אפילו בסיכון לוחמינו וחטופינו שפעלו תחת אש בעזה ובזירות נוספות והכל כדי לעצור המלחמה, ולהתמקד בהפלת ממשלת נתניהו. למזל כולנו הם כשלו במהלכים הללו. הרי השמאל כבר לא מדבר על גבולות, הסדרים או חזון מדיני. מעט מאוד רעיונות חדשים, כמעט אפס יוזמות, ושיח של "ניהול סכסוך" במקום פתרונות אותן מציע ומקדם דווקא נתניהו וממשלתו.
7+אז מה כן יש לנו מצד אותו שמאל פוליטי ישראלי?
מאבק בלתי-פוסק בנתניהו, צוותו, ממשלתו, חבריו בכנסת, במפלגתו ובני משפחתו, חיפוש אינסופי אחרי פרשיות שחיתות ללא כל הוכחות ברורות, ניהול מערך הפגנות שבועיות במימון גופים בינלאומים המבקשים להפיל ראש ממשלה בישראל, גיוס מאות מיליוני דולרים לניהול קמפיינים יומיים ושבועיים בהסתה על "הרס הדמוקרטיה", ו"פגיעה במערכות המשפט", יצירת קואליציות פוליטיות הזויות שמחזיקות רק על בסיס דבר אחד: "השנאה לנתניהו.- והדרישה להפלתו".
מחנה שלום אמיתי דואג לעתיד המדינה ולעתידו הפוליטי, אך מדובר במחנה שמונע מאובססיה פוליטית – דואג רק להפיל יריב והתקשורת משתפת פעולה בחלקה הגדול. רוב אמצעי התקשורת הממסדית הפכו את נתניהו ל"אויב המדינה". לכן כל מהלך מדיני שלו מוצג אוטומטית כ"ספין", נאומיו החשובים נקטעים במקרה הטוב ולא ממש משודרים במקרה הרע, וכל יוזמה אזורית שלו משווקת כהונאה.
המסגור הזה מאפשר לשמאל לברוח מאחריות ולהתחמק מהשאלה האמיתית: למה מחנה שטען במשך עשרות שנים ש"שלום הוא ערך עליון" – פשוט הפסיק לדבר עליו? התשובה: כי השלום כבר לא מועיל לו פוליטית. בסוף, השמאל בחר את העדיפות שלו עמוק בפנים, השמאל יודע: השלום פחות חשוב לו אם מי שמוביל אותו הוא נתניהו. והאינטרס הפוליטי – להפיל אותו – הפך חשוב יותר מכל רעיון אחר.
וכך, במקום לדחוף להסכמי שלום חדשים, במקום לעודד נורמליזציה אזורית, במקום לתמוך במהלכים היסטוריים – השמאל נשאר עם דגל אחד, פשוט ובהיר: הרבה יותר חשוב להפיל את נתניהו מאשר להשיג שלום. וזה לצערנו, אומר הכול על סדר העדיפויות הפוליטי בישראל של היום.
ובאשר להחלטת הנשיא הרצוג לחון את נתניהו ולסגור את המשפט המיותר הזה, אמנם, הנשיא ופעולותיו במסגרת תפקידו חסינות מביקורת בג"צ. יחד עם זאת חנינה מאת הנשיא דורשת חתימת קיום של שר המשפטים. אותם נציגי השמאל שהוזכרו לעיל כבר החלו לפעול כדי לטרפד את חתימתו של שר המשפטים לוין שלבטח יתמוך במתן חנינה כזו.
יחד עם זאת, לטענתם, נגד השר לוין ניתן לעתור לבג"צ, בין היתר בטענה כי חתימת קיום היא בלתי סבירה וכי השר לא שימש שסתום ביטחון כפי שמצופה ממנו בנסיבות העניין. כנראה שהסאגה לא תסתיים בחנינה ברורה ומהירה, אלא בהליך ארוך ומתיש בהחלטת בג"צ, כן אותו בג"צ שמנהל כמה תיקים החודש מול הממשלה בהחלטות הזויות והרכבים מתוכננים לפי תוצאות צפויות. להווה ידוע לטענתם ש"נשיא חלש" כבר יש לנו אז נתמקד בו אישית כדי לחסום את המהלך לחנינת נתניהו.
7+לפי פרופסור ידידיה שטרן, נשיא המכון למדיניות העם היהודי וחביב השמאל בישראל – הסכמתו של הרצוג לבקשת נתניהו בצורתה הנוכחית תוביל לתוצאות הפוכות ותצית כעס בדעת הקהל הישראלית, ואיש אינו יכול לחזות את תוצאותיה, לצערנו, שוב פעם כך פועל השמאל כשהוא כופה את עמדותיו הפוליטיות למרות שהוא במיעוט מול הריבון באיומי מלחמת אחים ומלחמת אזרחים בשטח.
ובהתייחסו לשיח הציבורי סביב הבקשה וההתלהמות של השמאל הקיצוני – אמר הרצוג: "דבר אחד ברור לי – שיח אלים לא משפיע עליי, להיפך שיח מכבד בהחלט מעורר דיון ומעורר שיח ואני מזמין את הציבור הישראלי לאתר בית הנשיא, בית העם, להביע את דעתו ולהתייחס בהתאם". הימים הבאים יוכיחו את התנהלות כלל המוזכרים לעיל.
