נשיא המדינה, יצחק הרצוג, האיש שיומרתו העיקרית הייתה להביא "ממלכתיות" לבית הנשיא, חושף בשנים האחרונות את פניה המכוערים של הפוליטיקה הקטנה. בוז'י, שמיהר לזעוק ולגנות את המוחים נגד ח"כ איימן עודה בנס ציונה, "שכח" לעשות זאת כשמאי גולן הותקפה באלימות בטקס הרמת כוסית של הליכוד. אילו היה מדובר במקרה בודד של עיוורון סלקטיבי, ניתן היה לייחס זאת לחוסר תשומת לב; אלא שמדובר בשיטה: התעלמות מוחלטת ושיטתית כאשר האלימות מופנית כלפי נבחרי ציבור ואזרחים מהצד הימני של המפה.
פרויקט אלימות השמאלנים ב-C14 חושף את המגמה המסוכנת של השתוללות השמאל ברחובות, שעלולה להסתיים ברצח פוליטי, מול אוזלת יד של המשטרה ומערכת המשפט. אך הנשיא הרצוג, מי שאמור היה להנמיך את הלהבות, בוחר לשתוק מול ההסתה משמאל וללבות את האש באמצעות גינויים המופנים באופן בלעדי כלפי המחנה הלאומי.
3+מוסר כפול או מצעד צביעות?
"אלימות היא קו אדום שאסור לחצות בשום פנים ואופן", כך כתב הרצוג באפריל 2024, אבל לא אחרי שח"כים הותקפו בסדרת אירועי אלימות בחסות אנשי שמאל, אלא דווקא כאשר נהג רכב פגע במפגינים נגד הממשלה. הרצוג יצא אז באמירה נחרצת: "אירוע הדריסה הלילה כנגד מפגינים הוא חמור ביותר ואני מגנה אותו בתוקף. יש למצות את הדין למול האלימות ולא לאפשרה. אסור לנו לחזור לשישה באוקטובר. עלינו לעשות הכל על מנת לשמור על אחדות ישראל. רק ביחד ננצח את אויבנו הששים לרעתנו".
לעומת זאת, בחודש מאי האחרון נרשמה שתיקה רועמת מכיוון בית הנשיא. פעילי מחאה תועדו תוקפים נער דתי ברעננה, איש שמאל נעצר בחשד לתקיפת שוטרת, פעיל מחאה מירר את חיי ילדיו הקטנים של השר עמיחי שיקלי ואביעד גליקמן תקף לכאורה את גל דבוש, עוזרת של רעיית רה"מ. כתובות נאצה אף רוססו מול ביתו של נציג הבעלים של ערוץ 14. מול כל אלו – הרצוג נאלם דום.
3+"אני מגנה בתוקף את תקיפתם האלימה של שני נהגי האוטובוס הערבים אמש בירושלים – לא ייתכן שעובדים המבצעים את תפקידם במסירות יחששו לחייהם רק בשל זהותם. אלימות מכל סוג, ובוודאי כזו שמונעת משנאה גזענית, היא פסולה, חמורה, וסותרת את ערכינו כחברה", כתב הרצוג תוך התעלמות משלל האירועים שנאמרו לעיל והתרחשות באותו חודש. את קולו הוא בחר להשמיע באותו חודש רק במקרה אחד שהלם את הנרטיב: "אני מגנה בתוקף את תקיפתם האלימה של שני נהגי האוטובוס הערבים אמש בירושלים", כתב, תוך התעלמות מופגנת משלל אירועי האלימות שהוזכרו לעיל.
הצביעות נמשכה גם ביולי האחרון. הרצוג הבהיר כי "בית המשפט העליון הוא אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה", וקבע כי פגיעה בו היא "חציית קו אדום". אך כאשר רוססה הכתובת המזעזעת "ביבי רוצח" על רכב בשיירת ראש הממשלה – הנשיא לא מצא לנכון לגנות את ההסתה הפרועה.
3+וכאמור, הדפוס חזר על עצמו מול פגיעה באנשי ציבור: לאחר התקרית עם ח"כ איימן עודה, הרצוג מיהר לצייץ: "אני מגנה בחריפות… אלימות היא חציית קו אדום… על האחראים לתת את הדין". את המילים החריפות הללו לא שמענו כשנבחרי ציבור מהימין הותקפו.
גינויים – ככלי לניגוח הימין
לפעמים הרצוג נוהג לגנות הסתה כלפי הימין, אך רק אחרי שהוא נאלץ לעשות זאת בעקבות התנהלות דומה כלפי השמאל. בנובמבר 2024, הרצוג מצא לנכון לגנות את ההסתה, אך הציג אותה כאחת שבאה משני הצדדים באומרו כי "אני רואה את האלימות הגוברת במרחב הציבורי ואני מאוד מודאג".
לדבריו, "אני שומע בחרדה ובשאט-נפש אנשים שקוראים לראש ממשלה בוגד ונוקטים באמצעים אלימים ומסוכנים נגדו; ואני רואה בחרדה ובשאט-נפש השתלחויות של נבחרי ציבור ודמויות ציבוריות בייעוץ המשפטי ובמערכת המשפט – כאילו הם "קמים להורגנו"".
הרצוג הוסיף: "אני רואה הסלמה חריפה ומסוכנת ביותר בתוכנו, ואני שואל: השתגעתם? אתם לא מבינים שזה מתכון בטוח לפירוק מדינה? אני מגנה בתוקף את האלימות הנוראה הזאת – הפיזית והמילולית, אני קורא לכולם – להוקיע אותה ולמצות את הדין עם מי שמובילים אותה. אני מזהיר מהמדרון החלקלק והמסוכן ואני דורש: תגלו אחריות! תעצרו עכשיו!".
3+נדמה כי הרצוג אינו מסתפק בשתיקה, אלא לוקח חלק פעיל בקמפיין הדה-לגיטימציה נגד ציבור המתיישבים, המתמודד עם טרור יומיומי. על הטרור המושתק ביהודה ושומרון הנשיא כמעט ואינו מצייץ, אך כשנדרש לגנות את המתיישבים הוא מתייצב יחד עם כל מקהלת קפלן. לפני כשבועיים כתב: "האירועים הקשים שהתרחשו הערב בשומרון על ידי קומץ אלים ומסוכן מזעזעים וחמורים. אלימות שכזאת כלפי אזרחים וכלפי חיילי צה"ל חוצה קו אדום ואני מגנה אותה בחומרה. על כל גורמי המדינה לפעול בנחרצות למיגור התופעה ולחיזוק לוחמי צה"ל וכוחות הביטחון השומרים עלינו יומם וליל".
אולי כדאי להזכיר להרצוג שמוסד הנשיאות נועד להיות סמל מאחד וממלכתי, דמות שמייצגת את כלל אזרחי ישראל ופועלת מעל למחלוקות הפוליטיות. בראשם תפקידי הנשיא הוא שמירה על אחדות העם וייצוג המדינה ולא מחנה מסוים, גם אם הוא יודע לעשות רעש רב.
פנינו לבית הנשיא על מנת לבקש תגובה לכתבה, בסביבתו טענו כי גינו את תקיפת ח"כ אלי דלל והנשיא אף שוחח עימו לאחר התקרית החמורה – אך סירבו להשיב לשאלתנו.
