מי שעוקב אחרי מה שמתרחש בבית המשפט כבר הבין: תיקי האלפים לא סתם נחלשים – הם קורסים. העדים המרכזיים מתפרקים על הדוכן, גרסאות מתהפכות, תהליכי חקירה לא חוקיים נחשפים חדשות לבקרים, והפרקליטות נראית יותר כמו מי שמנסה "להחזיק קו" מאשר מערכת שמבקשת אמת.
הציבור כבר מזמן הפסיק להאמין שמדובר ב"תיק נקי". גם חלק מתומכי המערכת מודים שמדובר בתיק שהפך לביצה. ולכן השאלה האמיתית היא: האם החנינה שטראמפ מציע – מיועדת לנתניהו? או שהיא בעצם גלגל הצלה למערכת המשפט המתבזה כל יום מחדש?
כי אם התיק קורס בפסק דין – ייתכן שישראל תתעורר לבוקר שבו צריך לפתוח תיקי חקירה… נגד החוקרים עצמם.
5+מה רומז הנשיא הרצוג לפרקליטות?
כאשר הנשיא הרצוג אמר כי “יש לבחון כל כלי ממלכתי כדי לרפא את החברה”, רבים חשבו שהוא רומז לחנינה. אבל אולי הוא בעצם רומז לפרקליטות? אולי הוא אומר להם בעדינות את מה שטראמפ אומר להם בגסות: "זה הזמן לרדת מהעץ לפני שהעץ נופל עליכם".
כי אם התיקים יקרסו בבית המשפט – תעלה שאלה בלתי נמנעת: מה עושים עם מחוללי האירוע? שי ניצן, אביחי מנדלבליט ורוני אלשיך? מה עם הפרקליטים שהובילו תיקים שלא רק מנוהלים ברשלנות, חמור מכך, אינם מייצרים תשתית ראייתית התומכת בכתב האישום ובסעיפי האשמה המופיעים בו?
האם אפשר יהיה לברוח מהשאלה הזאת בטענה שזה "פסק דין בלבד"?
5+עמדת ראש הממשלה להצעה:
החנינה שהציע טראמפ נתפסת ע"י רה"מ כוויתור. הוא מודה לנשיא על התמיכה אבל לא מוכן להודות באשמה. זה מלמד על כוונה לשמור על דמוי "חפות מול תביעה פוליטית" ולא לפגוע במעמדו על ידי ויתור משפטי. מבחינה אלקטורלית – עד כמה שזה ישמע תמוה – המשפט הוא נכס אלקטוראלי לרה"מ ולמפלגתו. הסבה לכך היא האופן בו מנוהל התיק, פרשת הפצ"רית וצוותה והקשר למנחה המקצועית שלה, היועמ"ש מיארה, שפוגעת באמון הציבור במערכת המשפט שגם כך הוא מאד נמוך והולך ופוחת מדי יום ומדי פרשה.
המשמעויות המשפטיות, הפוליטיות והחברתיות של חנינה נשיאותית לנתניהו
המשמעות המשפטית: רעידת אדמה במערכת אכיפת החוק
חנינה של נשיא המדינה בזמן שהתיק עדיין מתנהל תהווה מהלך נדיר מאוד – אך לגמרי חוקי. סמכותו של הנשיא רחבה וכוללת גם חנינה "מניעתית", בדומה לקו 300. אבל המשמעות האמיתית אינה ה"אם" – אלא ה"איך".
5+ראשית, סוף למשפט בלי הכרעה שיפוטית: המשפט יסתיים באחת, ללא פסק דין, ללא קביעת ממצאים, וללא הכרעה בשאלת האשמה. הדבר יותיר חלל משפטי שיאפשר לכל צד לטעון כי עמדתו “הוכחה”, למרות שלא נערכה הכרעה. נערך משפט במשך חודשים ארוכים, שנותר ללא מענה נשפטי – קרי פסק דין. הליך שעלה למשלם המיסים עשרות מיליוני שקלים.
שנית, חובת בדיקה למערכת המשפט: הפסקת משפט באמצע תגרור לחץ ציבורי אדיר לפתוח בבדיקות: האם היה עיוות בתהליכי החקירה? מי אישר הרחבות ללא סמכות? האם הופעלו איומים פסולים על עדים? – האם הוגשו כתבי אישום חלשים מתוך מניע פוליטי? הדיון הזה עלול להוביל לדרישה לוועדת חקירה ממלכתית שתבדוק לא את נתניהו – אלא את הפרקליטות ומשטרת ישראל.
5+שלישית, תקדים מסוכן או מתקן? יש שיטענו שחנינה כזו תיצור תקדים בעייתי – "מי שיש לו כוח פוליטי יוכל לקבל חנינה". אחרים יגידו: זהו דווקא תקדים חיובי, המגן על אזרחים מפני מערכת משפט שניצלה לרעה את כוחה.
המשמעות הפוליטית: זעזוע עמוק במפת הכוחות
חנינה עשויה לטלטל את הזירה הפוליטית קשות. התחזקות פוליטית של נתניהו שיוכל לטעון: המערכת ידעה שהתיקים קורסים – וברחה החוצה.
תומכיו יראו בכך הוכחה ניצחת לרדיפה. קרע פוליטי בתוך המחנה המתנגד:
גורמים מרכזיים באופוזיציה יטענו שהמדינה "נכנעה" בעוד אחרים יבינו שאין דרך אחרת לחלץ את מערכת המשפט מהתנגשות חזיתית עם פסיקה מביכה.
איום על יציבות מוסדות המדינה: מנהיגי מערכת המשפט הנוכחיים ושומרי סף לשעבר עלולים למצוא עצמם ללא גיבוי ציבורי. הדבר עלול לייצר בקשות להתפטרות, החלפת תפקידים ואף חקירות עומק. רעידת אדמה במערכת המשפטית עצמה: ייתכן שיופעל לחץ פוליטי למנות יועמ״ש חדש, פרקליט מדינה חדש, ואף לבצע רפורמות מבניות במערכת.
5+המשמעות החברתית: התנגשות בין שני חזונות של צדק
חנינה כזו לא תעבור בציבור בשקט. היא תפצל אותו לשני מחנות: מחנה "החנינה מוצדקת": יטען שמדובר בתיק סדוק, מלא ליקויים, ושחנינה היא הדרך האנושית והמדינית לסיים את הפרשה. הם יראו בכך תיקון של עוול – לא בריחה מאחריות.
מחנה "שלטון החוק נרמס": יטען שחנינה היא חיסול הפיקוח על נבחרי ציבור, ושמדובר במהלך שמחליש את הדמוקרטיה. כל צד יראה בחנינה לא מעשה משפטי – אלא פוליטי. זה עלול להרחיב את הפער החברתי וליצור אובדן אמון בין שני המחנות.
התעוררות ציבורית לדרישה לשקיפות: הדבר יגרום ללחץ לקבל דו״ח מלא על האופן שבו נוהל התיק: מי דיבר עם מי, מי לחץ על עדים, האם היה תיאום עם כלי תקשורת, מי החליט מה ייחקר ומה ייקבר? במילים אחרות: אם תהיה חנינה – הציבור ידרוש לדעת "למה בכלל הוגשו כתבי האישום מלכתחילה". מצד שני, לי אין ספק שהיה וימצא פתרון להפסיק את המשפט רבים בציבור כולל אלו שאינם תומכים ברה"מ או במפלגתו – ינשמו לרווחה.
אם יש דבר שאי אפשר לחון – זה את אמון הציבור.
