שאלת מכירת ה-F-35 לסעודיה ולטורקיה על ידי האמריקנים היא עניין מורכב בהרבה מכפי שמשתקף בדיון התקשורתי, שמתאפיין לצערי בדיכוטומיה של שחור או לבן.
חשוב להבין ש-F-35 איננו מטוס רגיל – למעשה מדובר במחשב עם כנפיים ומנוע. לכן, לאמריקנים יש אינספור אופציות להגביל את היכולות שלו כאשר הם מייצאים אותו – והם בהחלט עושים זאת.
למעשה, אף מדינה זרה לא קיבלה עד היום F-35 זהה ביכולותיו למטוסים שמשרתים בחיל האוויר ובצי האמריקני, וככל הנראה ישראל היא המדינה שקיבלה את החבילה הקרובה ביותר ל"דבר האמיתי".

מאחר שכל פעולה ב-F-35 היא תלוית תוכנה, חומרה והאינטגרציה ביניהן, ניתן להגביל או לבטל כמעט כל פעולה באמצעות פקודה מתאימה לתוכנת המטוס. כך למשל, מטוסי ה-F-35 שבידיי חיל האוויר הישראלי לא יכולים לשגר חימושים אמריקניים מסוימים – ברגע שהטייס ייתן פקודה לחימוש שהוגבל, המחשב פשוט לא יעביר אותה והחימוש לא ישוגר.
באופן דומה ניתן להפחית את יכולות המכ"ם העוצמתי של המטוס, לגרום לכך שהוא לא יעבוד באזורים גיאוגרפיים שהוגדרו מראש, לתכנת חיישנים שונים כך שייכבו באזורים שהוגדרו, לצמצם במידה מסוימת את יכולת החמקנות של המטוס, ועוד ועוד הגבלות.

בנוסף, כמה מדינות שרכשו F-35 וניסו לממשק אליו מערכות משלהן ללא שביקשו לכך אישור, למדו שהמטוס "מתייעץ" עם האמריקנים בכל פעם שמנסים לבצע פעולה כזו.
אין בדברים הללו כדי להביע עמדה בעד או נגד מכירת המטוס לסעודיה, לטורקיה או למדינות אחרות, וגם בדרגים המקצועיים והמדיניים, שמחזיקים בידע הרבה יותר מעמיק ממני בנושא, הדעות חלוקות.
עם זאת, לפני שמתלהמים בעד או נגד עמדה כזו או אחרת, חשוב להבין שמדובר בנושא סבוך ורב-גוונים הרבה יותר מכפי שהוא משתקף בדיון התקשורתי.
