מצד אחד, חג מבטל דיני אבלות ומצווה עלינו להיות בשמחה. מצד שני היום הוא יום השבעה באוקטובר, יום שבו עשרות תתי אדם טבחו ביהודים. אנחנו עוד נציין את היום הזה בתאריך העברי, אבל בינתיים הרגע הזה של עצב ושמחה הוא כל כך סמלי.
אנחנו כואבים את השבעה באוקטובר ומתמלאים בגאווה על כך שבתוך שנתיים בלבד הפכנו ממוכים על ידי מחבלים בכפכפים למדינה שמכה מעצמה כמו איראן, מחסרי אונים שמתחבאים בבתים למחסלי מחבלים בכירים בקצה העולם.
תשאלו את קרוביהם של נסראללה, הניה, ערורי, סינוואר, עיסא ועוד עשרות מחבלים מתועבים שפחדנו מהם במשך שנים וחוסלו ברגע. שנתיים אחרי השבעה באוקטובר, מדינת ישראל החזירה לעצמה את עמוד השדרה וכח ההרתעה.
והיום הזה שמוצף בסרטונים מהקיבוצים, המוצבים, המסיבה, הטנדרים, החטופים, הוא יום של לימוד לקח לעשרות השנים הבאות, להשמיד, להרוג ולאבד את אויביך ישראל, ולעולם לא עוד. עם ישראל חי.
