אנו נמצאים בימים של חשבון נפש- אישי ולאומי. שנתיים לטבח ה-7 באוקטובר, 53 שנים להפתעת מלחמת יום הכיפורים, ודומה, כי שוב, אנו לא למדים מספיק מההיסטוריה הקרובה והרחוקה שלנו. המאבק על קיומנו לא תם, והוא דינמי ולובש צורה וזמן בדמות צבאות אויב-טרור-לוחמה מדינית-צבאות טרור, ועוד.
לא להתפלא, עברנו בכל התקופות "צונאמי" מדיני, אבדות קשות, ואף החלפנו בני ברית ומשענות אסטרטגיות. המצב הנוכחי אינו חדש. לפיכך, שאלת ההסכם שהניח הנשיא טראמפ, חייב להיבחן בראי השאלה המרכזית בביטחון הלאומי: האם הסכם זה יבצר את ביטחונה של ישראל לדורות? ולא רק בבחינת העיסוק הנוגע לשאלות קצרות טווח ומועד, ובעלות משקל סגולי נמוך בראייה היסטורית של עבר ועתיד.
6+במאמר זה, אנתח 4 סעיפים מתוך 20 הנקודות של תוכנית הנשיא טראמפ. סעיפים אלו הם בעלי המשמעות המרכזית ביותר לטעמי בתוכן התוכנית. ברור גם, כי לכל 20 הנקודות ישנן שאלות רבות, הערות והארות הנדרשות לבירור/תיקון, אולם כל אלו, לא יפורטו במסמך זה, אלא בנייר ייעודי לדרג המדיני.
מעבר לניתוח הסעיפים, לא ניתן להתעלם מהרקע האסטרטגי, שעיקריו: שנתיים של מלחמה רב זירתית, החטופים שנמצאים בידי חמאס, לחץ מדיני בינ"ל וערבי גובר, לחץ פנימי בישראל, ועוד. על רקע כל אלו, יש להעריך את יכולתו של ראש ממשלת ישראל לנווט את המלחמה בשלל הלחצים הגוברים, ובמיוחד לרתום את נשיא ארה"ב לתמוך בישראל, ולקדם חזון איזורי רחב יותר.
6+סעיף 6: עם חזרת החטופים יזכו חברי חמאס המתחייבים לדו קיום ולהנחת נשקם, לחנינה. משמעות סעיף זה היא אולי המוקש החמור ביותר בכל ההצעה. משמעותה המעשית היא היערכות להקמת חמאס בגירסה 200.0! אין צורך להסביר ולפרט על המשמעויות של "חתימה" לדו קיום של מפלצות החמאס. כל מילה כאן- מיותרת.
בכדי שלא יצמח כאן חמאס בגרסה משופרת פי 200 בעוד כמה שנים, עלינו להרוג/לאסור/להגלות את כל הפעילים הצבאיים של חמאס, ג'יהאד אסלאמי וארגונים נוספים.
סה"כ מדובר על כ-70 אלף פעילים, והם יוגלו ביחד עם בני משפחותיהם. ולכל הפחות, יש להגלות את המפקדים מרמת מ"מ/מ"פ, וכן את כל מומחי הידע והייצור של כלל המערכים (מערך אווירי המייצר כט"במים ורחפנים, מערך ימי המייצר כצב"מים, מערך חבלה המייצר מטענים, מערך ייצור לנ"ט קצר טווח וארוך טווח וכן אמל"ח מגוון נוסף, מערך הרקטי, מודיעין, איסוף, תת קרקע, ועוד). אין הנחות!
6+כל מי שיישאר, יהווה תשתית ידע וניסיון לשיקום ואף לפיתוח תשתית טרור משודרגת עם כניסת השיקום, שבהנחת העבודה שלו נניח כי ייכנס אמל"ח איכותי, ובכלל זאת אמצעים לייצורו. כל מי שייסתפק בפחות (דוגמת הגליית ההנהגה "בחסקה", טועה ומטעה, בטעות קשה לדורות!).
בהמשך לכך, סעיף 12 – אף אחד לא יחוייב לעזוב את עזה. מעבר לנושא פעילי הטרור שפירטתי לעיל, יש כאן נסיגה מתוכנית ההגירה של טראמפ. ברור לחלוטין כי הפיתרון האמיתי להסרת האיום לדורות מעזה, הוא עזה ללא עזתים. מסקנה זו נובעת מההבנה כי היכולת לשנות את תודעת העזתים משנאת ישראל הטבועה בהם לקבלת ישראל, תידרוש לא רק שינוי יסודי בחינוך, אלא גם תקופת מעבר של "דור" לפחות.
6+לכן, מתוך הבנת המציאות המורכבת, עלינו לפעול ככל שניתן ולעודד את הגירת האוכלוסיה מרצון, וזאת לאור המציאות האסטרטגית והתשתיתית שנוצרה (חורבן עזה).
סעיף 13: פירוז הרצועה- לב התוכנית חייב להתבצע רק לאחר מימוש 4 התניות, ולא לפני: התניית שיקום בהתקדמות הפירוז, התניית נסיגה בהתקדמות הפירוז (אין נסיגה מקו אלא לאחר סיום פירוז). התניית פיתוח וסיוע בהתקדמות הפירוז. התניית אכיפה וערבויות בפירוז.
סעיף 15: הקמת כוח ייצוב – הכוח הבינ"ל יאמן כוחות משטרה פלשתיניים, אשר יאחזו אקדחים בלבד! כל הכנסת נשק נוסף מלבד אקדח ונפ"ק, כמוהו לחזור על שגיאות (אוסלו? חימוש חמאס). אין להתפשר בנושא זה כלל. הכלל הוא: שלום, לפני שמירת השלום!
ישראל לא תכבוש ולא תספח את עזה – המשמעות היא לחזור לקו הפרימטר. קו הפרימטר הוא שקר. והוא שייך לחשיבה ולתודעת ה-6 באוקטובר. מעבר לעובדה שישראל היתה צריכה לנקוט בעזה תפיסה אסטרטגית כמו בשטחי יו"ש לאחר מלחמת 6 הימים, ולהחזיקם לא רק מתוקף זכותינו הטבעית וההיסטורית, כי אם לכל הפחות מתוקף זכות ההגנה העצמית.
6+במצב הנוכחי עלינו להחליף את קו הפרימטר, לקו שיושרטט מחדש, מפרימטר ל"מרחבי ביטחון והגנה". מרחבים אלו לכל אורך קו הרצועה לשטח ישראל, יתבססו על ניתוח ביטחוני אמיתי, אשר מנתח את איום התת קרקע ("גזעי מנהור" היוצאים ממרחק של כ-2/3 ק"מ מתוך הרצועה לעבר ישראל), וכן את איום העל קרקע (שוב, כ-2/3 ק"מ מתוך שטח הרצועה), בהם צה"ל ישהה, ובכך יגן על תושבי ויישובי העוטף ממרחב הגנה וביטחון.
אחד הלקחים המרכזיים ממתקפת ה-7 באוקטובר הוא שלא לאפשר צמיחת אוייב בסמוך לגבולינו, וכי עלינו לייצר גבולות ברי הגנה, ובעלי מרחב עומק אסטרטגי ואופרטיבי.
אנו בפני צומת החלטות קריטי, מהחשובים עד כה במלחמה. תמיכת ארה"ב, ורמת התיאום איתה הם הנכס האסטרטגי המרכזי שעלינו לשמר ולחזק. השאלה המרכזית העומדת על הפרק: כיצד נבטיח את ביטחון ישראל לדורות? ומכאן, האם קבלת התוכנית, על מרכיביה משרתת יעד זה?
6+אז האם ההסכם הוא ניצחון או כניעה? מבלי לתת כותרת, יש לבחון את הפרטים. המבחן שלפנינו הוא מבחן הנחישות של מדינת ישראל. האם אנו נחושים להכריע את חמאס ולהגיע להסכם כניעתו, בכמה זמן שיידרש, או שאנו "קצרי זמן וסבלנות", ורוצים לחתור לסיום המלחמה?
ברקע – מלחמה ארוכה אשר תשפיע על ההיסטוריה והסביבה לדורות, או שתהיה סבב ארוך נוסף. הבשורה הגדולה ביותר היא קבלת החטופים בתוך 72 שעות. אסור לוותר על קיום תנאי זה. הוא המפתח המרכזי בשינוי, ולאחריו בכל שלב נוכל לחזור ללחימה באם יהיו הפרות.
למעשה, עומדות בפנינו 2 אפשרויות להחלטה:
האם לקבל את ההצעה המונחת, גם אם היא חסרה פרטים רבים, חלקם ברמת "קוים אדומים? בבחינת "הכל או לא כלום" וסיכוי לסיים את המלחמה. האם לנקוט באסטרטגיה של "לא נאמר לא", מתוך הימור על כך שחמאס (שוב) ידחה את ההצעה, ובכך יחזק ויספק לישראל את הלגיטימציה להמשך הלחימה, עד לכניעת חמאס.
במצב הנוכחי, המלצתי היא: לקבל את ההצעה, תוך השלמת מספר פרטים ותנאים מול ארה"ב, אשר יבטיחו את ביטחון ישראל. ללא תיאום והשלמת פרטים אלו או ואי הסכמת ארה"ב להם, עלינו לדחות הצעה זו.
לסיכום, הצעת הנשיא טראמפ טומנת בחובה הזדמנות אסטרטגית להחזרת החטופים בפעימה אחת, ובתחילת תהליך יישומו, לסיום המלחמה, ולקידום חזון אזורי רחב. אולם, בתוך הסכם זה קיימים סעיפים אשר לא רק שאינם עומדים ביעדי המלחמה של ישראל, אלא הופכים את ה-7 באוקטובר באמצעות הסכם זה ליום יסודה של המדינה הפלשתינית בהסכמת ישראל, ובהובלת ארה"ב!
6+ובשורה התחתונה, באם חמאס לא יקבל את ההסכם, האתגר הבא הוא כיצד למנף את התמיכה של הנשיא טראמפ, מדינות אירופה וערב לפעולה ישראלית עד לכניעתו המוחלטת של חמאס, ויצירת הסכם חדש ע"ב התוספות הללו, ולא רק.
