מפרוץ המלחמה בטבח הרצחני בשבעה באוקטובר, נרשמת אנטישמיות רבה באירופה. זה לא שהמערב אינו מבין אותנו. אירופה, המתפרקת מהשורשים הלאומיים שלה, אינה מוכנה עוד להשלים עם מדינת הלאום היהודית.
גלולת הרעל
רעיון האינטגרציה האירופית, שהוביל לבסוף להקמתו של האיחוד האירופי, לבלב ופרח לאחר מלחמת העולם השנייה, תרופת נגד ללאומנות הקיצונית שגרמה למלחמה. הצורך באינטגרציה רחבה לווה גם במסע דה-לגיטימציה של הלאומיות ובהצגתה כשורש כל רע.
בניסיון ליצור זהות אירופית חדשה חונכו דורות של אירופאים להתפרק מזהותם הלאומית למען אזרחות חלולה וחסרת שורשים של איחוד אירופי. תהליך האינטגרציה באירופה נפתח גם למי שאינם אירופאים, ובתוך מספר שנים לא רב הפכה אירופה לכור אינטגרציה גלובלי שמשך בעיקר את המתנגדים בכל מהותם לערכים שעליהם התבססה הציוויליזציה באירופה.
"הדמוקרטיות חבות את קיומן לנאמנויות הלאומיות", הזהיר הפילוסוף הבריטי רוג’ר סקרוטון. "בכל מקום שהחוויה הלאומית בו חלשה או אינה קיימת, לא הצליחה הדמוקרטיה להכות שורש”. ואכן, לאירופיות האמורפית והגלובלית, חסרת השורשים הלאומיים, לא היה סיכוי לנוכח גלי ההגירה המוסלמיים, שלוו בזהות דתית-לאומית קשיחה. למעט מדינות אחדות שדאגו להמשיך ולחזק את תחושת הלאומיות של אזרחיהן, האירופאים הוותיקים נכנעו ללא קרב. בשם ערכים פרוגרסיביים הזויים הם קיבלו לתוכם את "גלולת הרעל" – אידאולוגיה אסלאמית ברברית השוללת זכויות נשים, להט"ב ודתות אחרות.
בביקורי האחרון בצרפת אמר פוליטיקאי בכיר מאוד כי ארצו כבר הפסידה את המאבק נגד האסלאם הרדיקלי, והאובדן כבר אינו שאלה של 'אם' אלא של 'מתי'.
מפוסט-לאומיות לפוסט-אמת
הפוסט-לאומיות יצרה מציאות חלופית של פוסט-אמת. כאשר הזהות הלאומית נתפסת כסכנה והמהגר כקורבן, האמת מאבדת משמעות. לא משנה אם הסרטון אמיתי או מבוים, אם הנתונים מדויקים או מופרכים: מה שקובע הוא מי נתפס 'חלש' ומי 'חזק'. לכן ישראל מפסידה תמיד מול נרטיב ערבי שקרי של התקרבנות. לא משום שהיא אינה יודעת לספר את סיפורה, אלא מפני שבמציאות החלופית של פוסט-אמת ההטיה האידאולוגית גוברת על העובדות.
כך קורה למשל בקמפיין 'הרעב בעזה'. תמונות וסרטונים מזויפים, שחלקם לא צולמו ברצועה כלל, הוצגו כעדות חותכת, ואפילו לאחר הפרכתם כבר התקבע הנרטיב. בעולם שבו פסק הדין הפסידו-ערכי ניתן מראש, העובדות אינן יותר מהסחת דעת. זו גם הסיבה האמיתית שישראל מוצאת עצמה שוב ושוב מואשמת ב'פשעי מלחמה', שכן בעולם ערכים שהלאומיות מוקעת בו כשורש כל רע, מדינת הלאום היהודית נתפסת כמקור של רוע.
ההטיה האידאולוגית שולטת גם בזירה הפנים-אירופית, ומערכות המשפט משיתות ענישה מקילה בשם "הבנת הרקע" על מהגרים שעברו עבירות אלימות או עבירות מין, ואילו מחאות של אירופאים ותיקים נגד מדיניות ההגירה נענשות בקשיחות. זהו לב הפוסט-אמת: לא המעשה קובע אלא השיוך של העבריין לקבוצה ה'חלשה' או ה'חזקה'.
הטרגדיה של אירופה
חשוב להפנים שכשל ההסברה ומצבה התדמיתי העגום של ישראל במערב אינם קשורים לסרטון מגומגם או למחסור בתקציבים. זהו עימות אידאולוגי עמוק בין מדינת הלאום של העם היהודי ובין המערב, שמבחינתו הלאומיות פסולה. זה לא שהמערב אינו מבין את טענותיה של ישראל, הוא פשוט אינו מוכן להעניק לגיטימציה למדינת הלאום האתנית גם כשהיא מגינה על עצמה, ולעזאזל העובדות.
התפוררותה של הציוויליזציה האירופית והמרתה בזרמים אסלאמיים היא תמרור אזהרה גדול, בוהק ומהבהב לגורל המיועד לנו אם ניכנע חלילה לחלקים בשמאל הישראלי הממומנים בידי גורמים אירופיים החפצים לעקר את הלאומיות מישראל ולהופכה חס וחלילה למדינת כל אזרחיה.
עלינו ללמוד מהטרגדיה האירופית ולפנות חזק וחד לימין. כפי שכתב לנו ר' יהודה לייב אשלג (בעל הסולם): "לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים". או במילים אחרות: להשקיע בחיזוק ובהסברה פנימית בדבר החשיבות של הלאומיות היהודית בארץ ישראל. רק מתוך כוח לאומי פנימי המבוסס על זהות יהודית קשיחה נוכל להכריע את זירות ההסברה מול אומות העולם.
