התאונה של גידי גוב באיילון, כשהוא על פי החשד תחת השפעת אלכוהול, שווה התייחסות כי הוא מלמד עלינו המון. הנה ספוילר: גידי גוב יקבל חסינות, חיבוק ועונש דרדל'ה. איך אני יודע? כי אני מסתכל על היחס התקשורתי שהוא מקבל, עזבו את הטוקבקים שכותבים שחור על גבי לבן "אילו גידי גוב היה אייל גולן".
לכו לתקשורת המיינסטרים, שימו לב איך מציירים את הכותרות, תראו אם כתוב "הזמר המפורסם" או "אליל הזמר המזרחי". שימו לב טוב טוב לדיווחים האם הם אומרים שגידי גוב שתה רק 'כמה שלוקים קטנים וחמודים כאלה באירוע חברתי' או שהוא "ערב רווי אלכוהול במסיבה סלאש חפלה ברחובות".
בכותרות על זמרים מישראל הישנה, היפה והטובה שחותמים על עצומות שמאל כבר קראתי היום באחד האתרים הסבר שבדמו של גוב נמצאו 300 מיקרוגרם אלכוהול ויש פסיקה שמקילה עם 290 מירקוגרם אלכוהול. אמיתי לגמרי. אנחנו כפסע מכותרת של גידי גוב יצא מאירוע הוקרה למשפחות החטופים כדי להלבין אותו לגמרי.
זה לא חדש, אנשי מחאה מבוגרים שיוצאים עם ילדות בנות 21 זוכים לסובלנות מדהימה כי לא קוראים להם אליקו. דן מרגלית ורמי הויברגר זכו להספדים נוגים ומחמיאים, למרות לא מעט כתמים במהלך חייהם, כי ככה זה להיות שייך למחנה הנכון.
פעם זה היה הצ'חצ'חים, היום זה הביביסטים. הגיחוך, הביטול וההתנשאות נשארו בדיוק אותו דבר.
