באיראן מבינים שהשעון מתקתק – והסכנה לסנקציות חדשות מצד אירופה מתקרבת. תחת לחץ הולך וגובר, הרפובליקה האסלאמית מאותתת שהיא מוכנה לשנות כיוון – לפחות על פני השטח.
אמש בקהיר סיכמו שר החוץ עבאס עראקצ׳י ונציגי איראן עם מנכ״ל הסוכנות לאנרגיה אטומית, רפאל גרוסי, על "מנגנון מעשי" לשיתוף פעולה: מסמך טכני מקיף הכולל את כלל מתקני הגרעין, עם חובת דיווח על מתקנים שהותקפו ועל החומרים הגרעיניים שבהם.
1+למרות זאת, שר החוץ האיראני הדגיש: "אין פקחים חדשים באתרי הגרעין – רק בבושהר, בהוראת פוטין, מאחר שהאתר מופעל בפועל בידי רוסיה". ההסכם עורר התנגדות בפרלמנט האיראני, במיוחד מצד חברים שמרנים. לטענתם, מדובר בוויתור מיותר ללחץ מערבי. אבל בטהרן יודעים: ללא צעדים כאלה, מנגנון הסנאפבק האירופי עלול להחזיר את כל הסנקציות נגד איראן.
באמצעות ההסכם החדש, איראן תוכל להציג נתונים חלקיים או מעוותים – להראות לעולם שהיא משתפת פעולה, אך בפועל להמשיך במריחת הזמן המוכרת. הדרישות האירופיות ברורות: גישה לפקחי האו״ם לאתרים שניזוקו, שקיפות לגבי מאגרי האורניום המועשר ופתיחת שיחות ישירות עם וושינגטון.
1+באיראן מנסים לעמוד בחלק מהתנאים כדי למנוע את הפעלת הסנאפבק. לפי גורמים מדיניים, המנהיג העליון ח׳אמינאי נתן אור ירוק לנשיא מסעוד פז׳שכיאן לגייס את אמיר קטאר לתיווך, בניסיון לייצר "עסקת ביניים": פיקוח מוגבל תמורת הקלות כלכליות.
דו"ח שצוטט בתקשורת המערבית קובע כי לאיראן כ־440.9 קילוגרמים אורניום מועשר לרמה של 60%, וכי כ־22 אלף צנטריפוגות הושמדו או הושבתו במהלך מבצע "עם כלביא".
התמונה הכוללת מצביעה על אסטרטגיה ברורה: איראן אינה מחפשת הסכם מקיף. היא שואפת להדוף את איום הסנאפבק ולהשיג הקלות בסנקציות – גם במחיר שקיפות חלקית ופיקוח הדוק יותר, שבוודאי תנסה לתמרן לטובתה.
