לא ברור אם מנהיגי חמאס שרדו את התקיפה בקטאר או לא, אבל המסר שישראל שלחה הוא ברור: אין יותר ערי מקלט לטרור.
מנהיגי העולם מיהרו לבקר את ישראל על התקיפה ואני שואלת: במה זה שונה מחיסול בן לאדן בפקיסטן? גם שם הייתה תקיפה במדינה ריבונית, בת ברית של ארה"ב.
כשבן לאדן הסתתר שם, אף אחד לא שאל את עצמו למה ארה"ב פועלת בשטחה. השאלה הייתה הפוכה: "למה פקיסטן הסתירה את בן לאדן מלכתחילה?"
אותו הדין חל על קטאר: היא הפטרונית של חמאס. במקום לתווך באמת לשחרור חטופים היא מגבה את חמאס. היא משקיעה מיליארדים באקדמיה, בתקשורת, בתודעה – ומייצרת דמוניזציה לישראל. היא רוצה שחמאס תנצח, ובעצם – מכינה את הקרקע לטבח הבא.
לסיום, מילה למי שחושב שהפעולה הזו תפגום בשיחות המשא ומתן: הנהגת החוץ של חמאס היא לא גורם פרגמטי. מי שחי חיי פאר בדוחא עם נכסים בשווי מיליארדים – אין לו שום אינטרס לסיים את המלחמה מהר ולשחרר את החטופים, הוא לא מרגיש את חרב צה"ל על הצוואר כמו השלוחות שלו במנהרות.
החיסול הזה, אם צלח, יצליח לזרז עסקת חטופים. ואם לא צלח החיסול – קטאר חייבת להסגיר אותם לארה"ב. הם צריכים לעמוד לדין על פשעי מלחמה, על פשעים נגד האנושות, על חטיפת אזרחים. העולם רק צריך להתעשת ולהפנים מי הטובים ומי הרעים.
