הזירה הבינלאומית והפנימית של ישראל נמצאות בתקופה סוערת, המעלה סימני שאלה קריטיים לגבי עתידה ויכולתה להתמודד עם אתגריה. נראה כי ישראל מתמודדת עם שחיקה משמעותית במעמדה בקרב בעלות ברית היסטוריות, במקביל לחוסר יציבות וחוסר אמון במערכות קבלת ההחלטות הפנימיות.
הצהרותיו האחרונות של הנשיא דונלד טראמפ, לפיהן השפעת הלובי הישראלי בארה"ב נחלשה משמעותית בשנים האחרונות, מהוות תמרור אזהרה דרמטי. טראמפ, שנתפס כידיד אמת של ישראל, מצביע על פער שנוצר בין מעמדה ההיסטורי של ישראל לבין המצב הנוכחי. אחת הסיבות המרכזיות לכך, לטענת ברדוגו, נעוצה בהשפעה הגוברת של הכסף הקטארי והסעודי בארה"ב. מדינת ישראל כשלה בזיהוי קטאר כאויב אסטרטגי, ולא הצליחה להתמודד עם ההשקעות העצומות של מדינות אלו בוושינגטון, ששינו את מאזן הכוחות.
2+התוצאה היא לא רק ירידה בתמיכה בקונגרס, אלא אף אובדן אחיזה בקרב קהילות יהודיות שתמכו בעבר בישראל. אמירה זו של טראמפ, המגיעה מידיד כה משמעותי, מחייבת את ממשלת ישראל לבחון מחדש את מדיניותה ולהשקיע משאבים עצומים, הן כלכליים והן מחשבתיים, כדי להשיב את מעמדה האבוד. ההתמקדות העיקרית צריכה להיות בהשבת התמיכה הדו-מפלגתית בארצות הברית, שכן זו נתפסת כחשובה יותר מכל יעד אחר.
בנוגע לאירופה, המצב נראה מורכב יותר. ישנן מדינות שאבדו לישראל כבר מזמן, לאו דווקא בגלל פעולותיה, אלא בשל גלי ההגירה הגדולים ששינו את הדמוגרפיה הפוליטית במדינות אלו. מעבר לכך, ישראל סובלת מחולשת הסברה, הנובעת הן מוויכוחים פנימיים והן מתדמיתה הבעייתית בזירות מסוימות. צריך רענון ורפורמה עמוקה במשרד החוץ הישראלי ובמערך הפקידותי בכללותו, שכן הם לא מסוגלים להתמודד עם האתגרים הנוכחיים. המצב שלאחר ה-7 באוקטובר מחייב תיקונים מערכתיים, אך נראה כי אלה יארכו זמן רב מהמצופה.
2+בזירה הפנימית, מתגלה תמונה מדאיגה לא פחות. המחלוקות בקבינט המלחמה, במיוחד סביב כיבוש רצועת עזה, חושפות חוסר אמון עמוק. הרמטכ"ל אייל זמיר מנסה לשכנע את הקבינט ללכת על עסקה חלקית ולא לכיבוש מלא, בניגוד לעמדת חלק מחברי הקבינט. המצב שבו הרמטכ"ל עצמו אינו מאמין בתוכניות הצבאיות שהוא מציג, הוא מצב מסוכן ביותר.
הדלפות בלתי פוסקות מתוך ישיבות הקבינט, המציגות לציבור את תוכניות המלחמה של צה"ל, מערערות את היכולת לתפקד באופן אפקטיבי. חלק ניכר מההדלפות הללו מגיע מלשכת הרמטכ"ל, מה שעלול להוביל לסוג של "סרבנות" או ליצירת חוסר יכולת של צה"ל לעמוד ביעדים שהוצבו לו. ייתכן שהרמטכ"ל אינו מתאים לתפקידו, לא בגלל יכולותיו המקצועיות, אלא בשל עמדותיו המדיניות והשפעתו על קבלת ההחלטות.
2+מינויו של הרמטכ"ל הינו טעות של ראש הממשלה ושר הביטחון, שלא קראו את המפה נכונה. בעוד שרצוי שיהיה גורם מאתגר ומעורר מחשבה, המצב הנוכחי מתאפיין ב"תקלה" של ממש, המייצרת חוסר תפקוד ופוגעת בלכידות המערכתית.
הטור נערך על סמך הדברים שאמר פרשננו הפוליטי יעקב ברדוגו אצל טל מאיר ב"ישראל הבוקר".
