מחאת השיבוש לא הוציאה המונים לרחובות. היא כן הצליחה ליצור פקקים ולשבש את השגרה לאנשים רבים שהיו בדרך לעבודתם. הגורמים המרכזיים שיצאו להפגין הגיעו מהגרעינים הקשים והפוליטיים של המחאה.
הגרעין הקשה מעוניין במחאה פוליטית, בבחירות, וחלקם דורשים את הפסקת המלחמה אפילו על ידי סרבנות המונית כך למשל, נציג ארגון השמאל הקיצוני "עומדים ביחד" שאפשר היה למצוא אותם היום בצמתים, הסביר שיש לצאת בסרבנות כי אם "אין חיילים אין מלחמה".
2+בדומה לארגון הזה, סטודנטים שלומדים באוניברסיטה הפתוחה גילו לתדהמתם שמחאת אנשי הסגל היום איננה רק למען החטופים אלא למענם של תושבי עזה "החפים מפשע", כפי שכתבה להם נציגת המרצים ד"ר תמי אורן.
אז האם מדובר במחאה למען החטופים או שמא למען אג'נדות של השמאל הרדיקלי? צריך כנראה להקשיב למה שאומרים במוקדי המחאות. חלק מבכירי המחאה מבקשים לערב את הצבא בהפעלת הלחצים נגד הממשלה.
2+כלומר, המטרה היא לגייס את כל מוקדי הכוח בחברה הישראלית שילחצו על הממשלה, לטובת עסקת חטופים, בריחה מהמלחמה בעזה ולבסוף בחירות.
אבל בינתיים, רק מיעוט של מוקדי כוח הצטרפו למחאה. האקדמיה יישרה קו. אבל ההסתדרות לא – מה שגרם לפעילי מחאה להשוות את היו"ר ארנון בר דוד למשתף פעולה של היטלר, כפי שפרסמה לאחרונה ד"ר יולנדה יבור מראשי המחאה.
2+מוסד נוסף שהתיישר לטובת המחאה הפוליטית הוא לשכת עורכי הדין. למרות שנציגים בלשכה זעמו על התנהלות ראש הלשכה והתנגדו להתגייסות הלשכה לטובה המחאה. אך למרות שרבים בלשכת עורכי הדין הבינו שמדובר ביוזמה פוליטית, עמית בכר גייס את הלשכה לטובת המחאה.
אבל גם במחאה מבינים היטב, לשכת עו"ד ונשיאי האוניברסיטאות המזוהים עם מחאת קפלן, הם לא הציבור הרחב שבינתיים מסרב להצטרף לשיבושים וחסימות הכבישים.
