כל שלושת הקברניטים של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, רוזוולט, צ'רצ'יל וסטלין, התגלו כמנהיגים מושלמים לעיתות מלחמה היצוקים מחומרים ייחודיים. מנהיגותם הפרטיקולרית היא ההסבר המרכזי לניצחון המוחלט של בעלות הברית על מדינות הציר – גרמניה הנאצית, הקיסרות היפנית המיליטריסטית ואיטליה הפשיסטית.
בשונה ממלחמת העולם הראשונה, אשר בה מנהיגי בעלות הברית הניחו את ניהול המלחמה לגנרלים הצבאיים, רוזוולט, צ'רצ'יל וסטלין שלטו בכל שלבי המלחמה וניהולה, ובכלל זה מעורבותם האקטיבית במבצעים הצבאיים ובגיוס חזית העורף למאמץ המלחמה. כל אחד ממנהיגים אלה (על אף השונות בין מנהיגי דמוקרטיות למנהיג דיקטטור) פעל כמפקד עליון של כוחות הצבא של ארצו.
2+לרוזוולט הייתה הפררוגטיבה לשמש כמפקד העליון של הצבא והצי מכוח החוקה האמריקאית. בבריטניה החוקה הבלתי כתובה העניקה אמנם למלך את הסמכות כמפקד עליון, אך רק להלכה. צ'רצ'יל כראש הממשלה, שר ההגנה ויו"ר וועדת ההגנה, ניהל את כל מהלך המלחמה במובן הלא-רשמי. הוא גם אכף על הצבא ומפקדיו את הציות לפקודותיו. סטלין, בן הסנדלר הגרוזיני, ניכס לעצמו את הפיקוד העליון על הצבא האדום בשלב מאוחר יותר, אך התגלה כמצביא, כפי שהעיד עליו הרמטכ"ל הבריטי המיתולוגי, אלן ברוק שאמר על סטלין: " בעל מוח צבאי מהקליבר הגבוה ביותר".
חברי קונגרס אמריקניים (כפי שיש לנתניהו בשמאל הפרוגרסיבי בישראל) סברו כי לדעתם רוזוולט "מסוכן כרודן בדיוק כמו היטלר או מוסוליני". אך רוזוולט, שהיה טקטיקן פוליטי מבריק ואידאליסט מושבע הצהיר כי אין בכוונתו להתמקם ביציע הצופים ולהישאר מאחור, אלא כפי שאמר: "דוקטור ניו-דיל מעביר את הפרקטיקה לדוקטור נצח במלחמה".
2+תרומתו של צ'רצ'יל שהיה הרבה מעל ממוצע המנהיגים בגדולתו, לא רק היה נחוש להילחם עד לניצחון, אלא גם בבנייתה של מערכת ברורה וממורכזת לניהול המלחמה. רוצה לומר, מנהיג שנועד לנהל את המלחמה!
בישראל התרגלו הרמטכ"לים למין פררוגטיבה שהם הנחילו לעצמם, ולפיה, המנהיגים הפוליטיים רק יושבים ביציע כסטטיסטיים שאינם מבינים בביטחון כמותם, ומאשררים את מהלכי המלחמה וניהולה שרק הם אחראים עליה. חמור מכך, הרמטכ"לים נשאבו לתוך השיח הפוליטי המתקיים באולפני תקשורת המיינסטרים, הדליפו בסיטונות מישיבות ממשלה וקבינט, תידרכו עיתונאים מטעם ודיברו לציבור מעל ראשם של ראשי הממשלה ושרי הביטחון. ולא פחות, הצבא גלש מעיסוק במלחמה, הכרעה וניצחון לעיסוק פוליטי כפרויקטור של כביכול מוסר וערכים.
ה-7/10 שינה דרמטית את סדר הדברים. נתניהו וכ"ץ החליטו כי מטרות המלחמה וניהול המלחמה, ובכלל זה המבצעים בפועל ינווטו ויפוקחו על ידיהם תוך מעורבות אקטיבית במהלכי המלחמה ובלוח הזמנים. הסתבר שהצבא והשב"כ כשלו ב-7/10 בגלל עיוותי תפיסה, פוליטיזציית יתר, משפטיזציה הזויה, וחוסר יצירתיות של הנהגת הצבא.
2+הרמטכ"ל החדש, אייל זמיר, כפי שהעיד המגיש והפרשן הפוליטי של ערוץ 14 יעקב ברדוגו, עשה מסע יח"צ בין שרי הממשלה כדי להיבחר. הוא שיכנע בתוכנית "הכור" כי בכוונתו להכריע את החמאס הכרעה מוחלטת. הוא נבחר בגלל המטרה שהציב בפני ראש הממשלה והשרים. אך הרמטכ"ל זמיר שינה את עורו וחברבורותיו. הוא כבר לא קורא לנצח ולהכריע באותו להט. הוא מינה לעצמו במחשכים יועצי אחיתופל פוליטיים כושלים ותבוסתנים המברברים באולפנים וקוראים לעצור את המלחמה ואת ראש הממשלה.
השר ישראל כ"ץ אותת לרמטכ"ל בהצהרותיו אמש מי הוא הריבון בדמוקרטיה. גם ראש הממשלה נתניהו הבהיר במסיבת העיתונאים לרמטכ"ל מהן מטרות המלחמה ומהו לו"ז כיבוש העיר עזה. נתניהו גם שלח לו רמז עבה על כפיפות הצבא לדרג הפוליטי על כל המשתמע.
נתניהו וכ"ץ חייבים ללמוד מהניסיון ההיסטורי. צ'רצ'יל חתר אובססיבית להכרעה וניצחון. הוא הדיח בעיצומה של מלחמת העולם רמטכ"ל שהיה שבוי בקונספציה של פייסנות ותבוסתנות (גנרל גו'ן דיל) ברמטכ"ל התקפי כמוהו (גנרל אלן ברוק). אם הרמטכ"ל זמיר ימשיך לאמץ את רוח הקונספציה ויעוות את חובת כפיפותו לשר הביטחון וראש הממשלה – יש להדיחו.
