פורסם לראשונה בחדשות 14: בשבועות האחרונים, ראש הממשלה מרבה להתבטא ברמיזות מסתוריות על "התוכנית הגדולה" שהוא רוקם עם הנשיא טראמפ – תוכנית שלדבריו תשנה לא רק את האזור, אלא את העולם כולו. אז למה בדיוק הוא מתכוון?
ובכן, בשיחות ארוכות בחדר הסגלגל ובשיחות טלפון בין וושינגטון, ניו דלהי וירושלים, הולכת ומתגבשת תכנית אסטרטגית עצומה, שמטרתה לחבר את המזרח למערב – תכנית בהיקף של מאות מיליארדי דולרים.
1+תכנית זו היא למעשה תשובתה של ארה"ב ליוזמת "החגורה והדרך", בה השקיעה סין למעלה מטריליון דולר בעשור האחרון. באמצעות הקמת נמלי ים, שדות תעופה, מסילות ברזל וכבישים מהירים באורך של אלפי קילומטרים – בייג'ינג מחברת את עצמה לשווקים הגדולים בעולם בתנאים אופטימליים. כאשר סין מקימה נמל במדינה בעולם השלישי, היא מקבלת בתמורה תנאי סחר מועדפים: פחות מכסים על סחורות סיניות, אגרות נמוכות יותר, עלויות לוגיסטיות קטנות יותר – והתוצאה היא יתרון מסחרי אדיר שמאיים על שחקנים אחרים בזירה הגלובלית.
מול המארג העצום הזה, שעלול להשתלט על הכלכלה העולמית, רוקם הנשיא טראמפ מיזם משלו – יחד עם ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי, מנהיגי מדינות המפרץ וראש הממשלה נתניהו.
1+הרעיון הוא להקים ברית דיפלומטית-כלכלית ואנרגטית, באמצעות יצירת אוטוסטרדת סחורות מהודו ומהמזרח הרחוק – דרך המזרח התיכון – לאירופה ולארה"ב. ישראל, בזכות מיקומה האסטרטגי בין אסיה לאירופה, צפויה להפוך לצומת מרכזי במסלול שיאפשר לעקוף את מיזם "החגורה והדרך" של סין.
חזון כזה יכול לשנות את כלכלת העולם. אך כדי שיוכל להתממש, יש תנאי מקדים אחד ברור: סיום המלחמה בעזה. בלי סיום הלחימה, ערב הסעודית ומדינות המפרץ לא ייכנסו לתמונה. ובלעדיהן – בלי האנרגיה, הכסף והמיקום האסטרטגי שלהן בין מזרח למערב – הפרויקט כולו לא יוכל להתרומם.
זו הסיבה לכך שנתניהו להוט לסיים את המלחמה בעזה. הוא מוצא את עצמו נלחץ בין שלוש מטרות אדירות: הצורך לשחרר את החטופים, ההכרח לחסל את חמאס – והרצון האדיר שלו ושל שותפיו להוציא לדרך את המיזם הכלכלי הגדול ביותר שראה העולם.
