מקורות דיפלומטיים בבגדד אמרו לעיתון הסעודי אשרק אל-אווסט כי הרשויות העיראקיות חששו מאוד מהאפשרות של "היגררות" למלחמה בין ישראל לאיראן, וראו בכך "איום קיומי חמור יותר מהאיום שהציב דאעש כשהשתלט על שליש מהמדינה".
לדבריהם, בעוד דאעש היה "ישות זרה" שניתן היה לגרש בעזרת סיוע בינלאומי ואזורי, מלחמה ישראלית-איראנית איימה על אחדות עיראק מבפנים.
3+המקורות סיפרו כי עם פרוץ העימות, בגדד קיבלה מסרים ישראליים בין היתר דרך אזרבייג'ן וערוצים נוספים, שבהם הובהר כי ישראל תגיב בתקיפות "קשות וכואבות" על כל ירי לעברה משטח עיראק, והטילה על הרשויות העיראקיות אחריות ישירה למנוע מתקפות כאלה.
במקביל, ארצות הברית שינתה את הטון "המייעץ" שלה לאזהרה ישירה, והבהירה לבגדד את ההשלכות הקשות שעלולות לנבוע ממתקפות של פלגים פרו-איראניים הפועלים בשטחה.
3+התרחיש ממנו חששו בבגדד היה שחלק מהפלגים יפתחו במתקפות על ישראל, שתגיב בסדרת חיסולים כמו שפעלה נגד מפקדי חיזבאללה בלבנון או גנרלים איראנים. חשש נוסף היה שהדבר יעורר את הרחוב השיעי, יגרום לסמכות הדתית לנקוט עמדה חריפה, ויוביל לעימות פנימי מסוכן בין הסונים לשיעים.
המקורות הזהירו כי במצב כזה, פלגים עשויים להאשים את הממשלה בגרירת המדינה למלחמה מיותרת. חשש אחר היה שהכורדים יראו בבגדד ממשלה שמייצגת רק את השיעים ויבקשו להתרחק ממנה.
3+בתגובה, ממשלת מוחמד שיאע אל-סודאני הבהירה לפלגים שהיא לא תאפשר לאף אחד לגרור את עיראק לעימות המאיים על אחדותה. במקביל שמרה בגדד על ערוצי קשר פתוחים עם מעצמות אזוריות ובינלאומיות, ובמיוחד עם וושינגטון.
לפי המקורות, עמדת הרשויות האיראניות עצמה הרתיעה את הפלגים מלהצית את המצב – איראן לא הייתה מוכנה לסכן את יחסיה עם עיראק, במיוחד אחרי שאיבדה את סוריה.
3+עוד נמסר כי הפלגים עצמם הבינו שמלחמה ישירה עם ישראל חורגת מיכולתם, בהתחשב ביתרונה הטכנולוגי שהציגה ישראל וביכולתה לבצע חדירות עומק בלבנון ובאיראן עצמה.
למרות זאת, מקורות אמרו כי היו ניסיונות מצד קבוצות מסויימות לתכנן שלושה פיגועים נגד מטרות ישראליות, אך הרשויות העיראקיות הצליחו לסכל אותם בזמן.
