האמירות של ערד ניר על "מחנות ריכוז" שאנחנו מקימים בעזה גרמו לי להבין שאנו עדים לתהליך של "קריסה תודעתית" בקרב ההגמוניה הישנה. קריסה תודעתית מתרחשת כאשר הסיפור המכונן שעליו מבוססת זהות אישית וקולקטיבית – מתפורר.
ערד ניר: "הכוונה של ישראל – להפוך את רפיח למחנה ריכוז"
המחנה האחוס"לי שלט עשרות שנים. הוא קבע מהי דמוקרטיה, מיהו נאור, מה מותר לחשוב, ומה אסור לשאול. הוא שלט לא רק בכנסת (עד 1977), אלא גם באקדמיה, בתקשורת, בבתי המשפט ובכל מוסדות המדינה.
2+וכעת, כשהוא מאבד שליטה – המציאות לא נקלטת. נולדת פאניקה קיומית: לכן מדברים על "הפיכה משטרית", "דיקטטורה", ולכן ערד ניר ויולנדה יבור מדברים על "מחנות ריכוז".
לכן תראו פוסטרים של רה"מ בנימין נתניהו עם שפם של היטלר. לכן קראו לחרם, ולסרבנות שהובילה לטבח השבעה באוקטובר. אנו עדים לדיסוננס קוגניטיבי עמוק, במיוחד לאור העובדה ש"הגרנד נרטיב" המכונן של הקבוצות הסוציולוגיות שמצויות בימין זוכה לניצחון ברור במלחמה הנוכחית.
2+אנטוניו גראמשי, ההוגה איטלקי ממוצא אלבני שכתב על משברי הגמוניה, תיאר בדיוק מצב כזה: כש"הגרנד נרטיב" הישן – הסיפור שמארגן את המציאות – מאבד תוקף, אך טרם נבנה לו תחליף. אז הישן גוסס, והחדש טרם נולד. ובין לבין צצים סימפטומים מבעיתים.
באינסטינקט הבסיסי שלי לא בא לי לגלות אמפתיה כלפי מי שטוען שאנחנו מתנהגים כמו הנאצים. אני חושב שאנחנו צריכים לפעול בנחישות מבלי למצמץ כדי למוטט את היוריסטוקרטיה והדיפ סטייט הישראלי.
2+רק לאחר שנשיג ניצחון מוחלט בחזית השמינית, החזית הפנימית, אפשר יהיה לשקול לגלות נדיבות של מנצחים, וזאת בכפוף לאופן שבו הקבוצה הזו תתנהג ותקבל את כללי המשחק ההוגנים, שכמיעוט אין להם שליטה מלאה על כל מה שקורה במדינה. שכוח ההכרעה הוא של כל העם, ולא רק שלהם באמצעות שחקני הווטו שלהם בעליון ובתקשורת.
לאחר שנפיל את הבסטיליה, לא ניגרר לתקופת הטרור של רובספייר. לא נקים גיליוטינה בכיכר העיר. נהיה מוכנים להידבר על עקרונות צודקים לעם ישראל – עקרונות שניתנים להצדקה מאחורי מסך הבערות. ומי שלא מסכים לכך, ורוצה לשלוט בכל הכוח בניגוד לרצון העם – מוזמן לארוז את המזוודות ולעזוב את המדינה ה"דיקטטורית", ה"נאצית", ש"מקימה מחנות ריכוז".
