מבצע "עם כלביא" וההצלחות ההיסטוריות של צה"ל באיראן דחקו את המחאה נגד הממשלה לקרן זווית. עם זאת, התמשכות המלחמה בעזה, והעובדה שראש הממשלה נתניהו הולך ומתחזק בסקרים, גורמת לפעילי מחאה לאבד סבלנות: חלקם חזרו לסורם והחלו, שוב, להטיף לסרבנות, כאמצעי לחץ על הממשלה ותובעים לפעול להדיח את נתניהו.
בשבוע שעבר, הזמינה שקמה ברסלר את עו"ד איילת השחר סיידוף, יו"ר ארגון אמהות בחזית לנאום בבימה המרכזית בכיכר רבין. סיידוף הטיפה לסרבנות. ברסלר עלתה לדבר אחרי סיידוף ולא אמרה דבר נגד הסרבנות. שוב חוזרת מחאת קפלן ומטיפה לסרבנות אך הפעם בשעת מלחמה.
1+גורמים אחרים שפעילים מאוד במחאה הביעו תרעומת בעקבות העובדה שחלקים נרחבים בחברה הישראלית, כולל באופוזיציה, תמכו במלחמה נגד איראן. כך למשל קבע פעיל המחאה עלי ברוק כי העובדה שאנשים מהמחנה שלו, תומכים במלחמה מול איראן מעידה כי ישראל שינתה את פניה.
הזעם כבר לא מופנה רק לנתניהו, סמוטריץ' ובן גביר אלא לצה"ל ולרמטכ"ל עצמו שממשיכים את המלחמה בעזה ולא מסרבים לדרג המדיני. פעילים אחרים במחאה כבר מפנים אצבע מאשימה לבג"ץ ואפילו ליקירת המחנה, היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה.
1+עו"ד דפנה הולץ לכנר, היא לא עוד מפגינה, היא "עותרת סדרתית" של המחאה. היועצת המשפטית לשעבר של מפלגת מר"צ, מייצגת מזה שנים אנשי שמאל וארגונים בבג"ץ בעתירות רבות שמטרתן להוציא את נתניהו לנבצרות או להאשימו בניגוד עניינים. בשיחה עמה שהתפרסמה לאחרונה תהתה הולץ לכנר מה "שווה" היועצת המשפטית לממשלה אם היא לא מצליחה להוציא את ראש הממשלה לנבצרות?
אחרי המלחמה באיראן, מחאת קפלן שוב חוזרת לרחובות, דגלי הסרבנות שוב מונפים אבל ניכר שהזעם מתחיל להיות מופנה כלפי האופוזיציה, מערכת המשפט ואפילו היועצת המשפטית לממשלה שנכשלים בהפלת ממשלת הימין.
