דמוקרטים שמבקרים את הנשיא דונלד טראמפ על כך שתקף שלושה מתקני גרעין באיראן ללא אישור הקונגרס נאלצים להתמודד עם עבר שבו נשיאים מהמפלגה שלהם פעלו באופן דומה במשך עשרות שנים.
מאז מלחמת העולם השנייה, נשיאים משתי המפלגות הפעילו כוח צבאי ללא הכרזת מלחמה רשמית מהקונגרס ביותר מ־125 מקרים – מקוריאה ווייטנאם ועד עיראק ואפגניסטן. בעוד שבחלק מהמקרים ביקשו נשיאים דמוקרטים אישור מהקונגרס, פעמים רבות לא ניתן אישור כזה – והפעולות יצאו לפועל בכל זאת.

יו"ר בית הנבחרים מייק ג'ונסון הרפובליקני אמר בתגובה לביקורת מהמפלגה הדמוקרטית כי "נשיאי שתי המפלגות הפעילו סמכות זו לעיתים קרובות". הוא מנה דוגמאות תחת הממשלים הדמוקרטיים האחרונים.
ביידן, הורה על תקיפות נגד קבוצות טרור בתימן, סוריה ועיראק. אובמה ניהל קמפיין הפצצות שנמשך חודשים בלוב. וקלינטון הפציץ חלקים מיוגוסלביה לשעבר במהלך מלחמת בוסניה באמצע שנות ה-90. "כל אחת מהפעולות הללו ננקטה באופן חד צדדי וללא אישור מראש מהקונגרס", אמר ג'ונסון.

על פי החוקה האמריקאית, לקונגרס יש סמכות להכריז מלחמה, אך לנשיא מוקנית הסמכות לפקד על הכוחות המזוינים. מאז 1941 לא הכריז הקונגרס רשמית על מלחמה, והנשיאים הרחיבו את סמכותם לבצע תקיפות ופעולות צבאיות באופן חד צדדי.
המתיחות האחרונה במזרח התיכון והתקיפה של טראמפ באיראן חידדו את המחלוקת בקונגרס. מחוקקים משתי המפלגות ניסו לקדם הצעות חוק שיחייבו את הנשיא לקבל את הסכמת הקונגרס לשימוש בכוח צבאי. חלק מהצעות החוק היו דו-מפלגתיות, אך לא עברו.

תומכי ההגבלות מודים כי לנשיא יש סמכות לפעול באופן חד צדדי במקרי חירום מובהקים של הגנה עצמית. אבל לטענתם, במקרה של תקיפת מתקני הגרעין באיראן לא הוצג איום מיידי על אמריקאים.
כפי שאמרה יו"ר בית הנבחרים לשעבר, ננסי פלוסי: "אם המדינה שלנו תותקף, כל הסמכויות לנשיא לפעול קיימות. זה לא היה קיים כאן. לכן היה עליו לבוא לקונגרס".

בינתיים הוויכוח נמשך – האם יש לקונגרס אחריות להחזיר לעצמו את הסמכות להכריז מלחמה, או להשאיר בידי הנשיא את שיקול הדעת הרחב לפעול צבאית גם ללא אישורו.
