לסין אינטרסים ברורים ומובהקים באיראן. איראן נמצאת בלב המסדרון הגאו־אסטרטגי של "דרך המשי" – אותה דרך היסטורית שבה עברו סוחרים כמו מרקו פולו, והיום מהווה עמוד תווך ביוזמת “החגורה והדרך” של בייג’ינג.
סין היא אחת הצרכניות הגדולות של נפט איראני, לעיתים תוך עקיפת מנגנוני הפיקוח הבינלאומיים. לפי הערכות, חלק ניכר מהנפט האיראני נמכר לסין במחירים מוזלים באמצעות גורמים שלישיים – מה שהופך את איראן לספקית נפט חשובה במיוחד עבור בייג’ינג.
2+מעבר לאנרגיה, בשנת 2021 חתמו איראן וסין על הסכם שיתוף פעולה אסטרטגי ל־25 שנה, הכולל השקעות בהיקף של עד 400 מיליארד דולר. ההסכם כולל תשתיות תחבורה, אנרגיה, בריאות, טכנולוגיה ופרויקטים אזרחיים רחבי היקף. מבחינת סין, איראן אינה רק שוק מתפתח – אלא שותפה אסטרטגית שנמצאת בנקודה גאוגרפית מרכזית, בין מזרח אסיה, המזרח התיכון ואירופה.
בנוסף, איראן היא אחת מהמדינות “המוקצות” על ידי המערב – בדיוק מסוג השחקנים שסין רואה בהם שותפים פוטנציאליים לבלימת ההשפעה האמריקאית. האיבה בין טהראן לוושינגטון מאפשרת לסין למצב את עצמה ככוח נגדי להשפעת ארה״ב במזרח התיכון, בלי להסתכן בעימות ישיר.
2+טראמפ רואה באיראן יעד לשינוי משטר וליצירת סדר חדש שבו משאבי האנרגיה העצומים של המדינה יעמדו לרשות המערב. איראן ללא משטר המולות, תחת השפעה אמריקאית, עלולה להיות מכה קשה לאינטרסים של סין – משום שמהלך כזה יחסום את המסדרון היבשתי הסיני מערבה, ויחזק את הברית האסטרטגית בין הודו, סעודיה, ירדן, ישראל ואירופה. נתניהו דיבר בעבר על “המסדרון” הזה כחלופה סבירה להשפעה סינית – ציר מערבי שיעקוף את איראן ויספק נתיב מסחר יבשתי בין המזרח למערב.
כדי להגן על כל אלו, סין צריכה לשמר את שלמות המשטר האיראני, או לכל הפחות לדאוג לכך שאיראן לא תהפוך לבת־ברית של ארה”ב. אבל במקביל, סין היא מעצמה זהירה. היא מעדיפה לנהל דיפלומטיה של הסדרה והימנעות מהתערבות ישירה, וכך היא גם נוהגת בכל הנוגע למלחמה הנוכחית בין איראן לישראל – כשם שלא התערבה ישירות במלחמה של רוסיה נגד אוקראינה.
2+בתקשורת הסינית הרשמית ניתן למצוא גינויים נחרצים כלפי התקיפות הישראליות, אשר מוגדרות כ”פגיעה בריבונות האיראנית וגורם מסלים שמאיים על יציבות האזור ועל השלום העולמי”. לעומת זאת, ההתייחסות לפעולות איראניות נגד ישראל – כולל ירי טילים – היא מסויגת הרבה יותר ולעיתים אף לא נוכחת. ההטיה הזו אינה מקרית, אלא תואמת את מדיניות החוץ של בייג'ינג, השואפת לשמור על פרופיל ניטרלי לכאורה, תוך קידום עקיף של אינטרסים פרו־איראניים.
ואולם, בעוד התקשורת הרשמית מנסה לשמור על איזון, ברשתות החברתיות השיח מוטה יותר לרעת ישראל. אפשר למצוא שם תגובות רבות שתוקפות את ישראל במילים חריפות, תוך תיאור שלה כ”זרוע של ארצות הברית”, ולעיתים אף מופיעים תכנים בעלי גוון אנטישמי מובהק, כולל תיאוריות קונספירציה על שליטה יהודית בארה״ב ובמערכת הפוליטית העולמית.
לכן הופתעתי הבוקר כשישבתי בבית הקפה של סטארבקס באי של הונג קונג, שבו עברתי על טיוטות הספר המשותף שלי עם פרופ’ פורת – Supreme Courts in the Age of Political Polarization – ופתאום נשמע מתוך הרמקולים שיר של אחת הלהקות הישראליות האהובות עלי: לולה מארש בשיר Echoes, עם צלילי גיטרה שמזכירים את הסאונד של להקת הצלליות. וכל זאת הישר מהלב של תל אביב. הקישור לשיר בתגובה הראשונה.
בסיום אותו ערב, כמו בכל ערב, התרחש במפרץ הונג קונג מופע האורות של גורדי השחקים – עם מוסיקה דרמטית, סנכרון מרשים של תאורה, לייזרים ושלטים דיגיטליים. הונג קונג העוצמתית כעת היא תחת שליטה ברורה של הסינית. האם טאיוון תהיה הבאה בתור?
