אחד מעקרונות הליבה של תפיסת הלחימה בצה"ל הוא ניצול הצלחה. לא די בהישג מבצעי מרשים – חשוב לדעת גם להמריא ממנו קדימה, לעצב מציאות חדשה ולהוביל למפנה אסטרטגי.
התקיפה האחרונה באיראן, שזוהתה בעולם כולו כפעולה ישראלית מבריקה של גופי המודיעין, חיל האוויר והמוסד, היא דוגמה קלאסית להצלחה כזו. אלא שכעת ניצבת בפנינו שאלה מכרעת: האם נסתפק בתוצאה מיידית – או שנשכיל לנצל את המומנטום כדי להוביל לשינוי עמוק ובלתי הפיך?
האופן שבו נחשפה אוזלת היד של המשטר האיראני – חוסר היכולת להגן על נכסיו המרכזיים ביותר – יצר לא רק הישג טקטי, אלא גם שבר תודעתי. עבור המשטר בטהראן, מדובר במכה מתחת לחגורה; עבור העם האיראני, זו תזכורת נוספת לכך שאייתולות יכולים להטיף – אך לא להגן; ועבור מדינת ישראל – זו הזדמנות נדירה לשנות את כללי המשחק.
כדי למצות את ההצלחה הזו, עלינו להגדיר מחדש את מטרותינו. לא עוד “עצירת תוכנית הגרעין” – אלא השמדה מוחלטת שלה. לא עוד לחמות בפרוקסי האיראני – אלא הפלת משטר האייתולות כולו. זה לא חלום – זו משימה.
איראן איננה מדינה אחידה. עשרות מיליונים החיים בה משתייכים למיעוטים אתניים ודתיים שסובלים מדיכוי שיטתי במשך עשורים – כורדים, בלוצ’ים, אזרים ועוד. הרגע הזה, שבו המשטר חושף את ערוותו הביטחונית, הוא הזמן הנכון להושיט יד לכוחות האופוזיציה הפנימיים, לסייע, לחמש ולתמוך במי שמבקשים חירות. כשמתחוללת תסיסה מבית – שום טכנולוגיה גרעינית לא תוכל להציל את השלטון המרכזי.
במקביל, יש להבין שפשיטות קרקעיות מדויקות לעומק איראן – שאך לפני ימים נחשבו דמיוניות – הפכו לאפשריות. עם מעטפת אש מתאימה ומודיעין איכותי, אפשר לחדור אל מתקני גרעין ולהשמידם פיזית. זוהי לא רק הדרך היחידה להבטיח שהתוכנית לא תשוקם – זו גם הדרך להשיג הרתעה חוצת גבולות שתוכיח לעם האיראני שהמשטר שלו אינו מסוגל להגן לא על מתקנים – ולא על עצמו.
כדי לחרוץ את גורל המשטר סופית, יש לפגוע גם במוקדי הפיקוד – לא רק בבטון ובצנטריפוגות. בכירי המשטר, ובראשם מפקדי כוח קודס, חייבים להבין שהעולם אינו עוד אדיש לפשעים שהם מבצעים – מהסיוע לחמאס ועד ההתנכלות לקהילות יהודיות ברחבי תבל. יש להמשיך בחיסולים, ולהתחיל בפעלות משפטיות בינלאומיות – כל אמצעי לגיטימי כדי להעביר את המסר: משטר הטרור אינו חסין יותר בשום מקום.
העולם צופה בישראל. הוא רואה מדינה קטנה, מוקפת איומים – אך חדורת מטרה, חדשנית, אמיצה ומדויקת. ובתוך העולם הזה, יש גם את העם האיראני – עם משכיל, בעל תרבות עשירה והיסטוריה מפוארת – שמייחל ליום שבו יוכל לקום ללא פחד. היום הזה יכול להתחיל ברגע שישראל תראה לו שהמשטר הדומס אותו – ניתן להפלה.
זהו הרגע שבו אסור להסס. לא להיראות שבעים מההישג, לא לחכות להסלמה הבאה. זה הזמן של יחידות המוסד וצה”ל לפעול בנחישות, להציב חזון – ולהגשים אותו.
כמו תמיד, אנחנו לא מבקשים מלחמה – אלא מציעים תקווה. תקווה לעולם שפוי יותר, חופשי יותר, בטוח יותר. אבל כדי שזה יקרה, צריך אומץ. וההזדמנות – היא עכשיו.
