בשנים האחרונות התרגלנו לחשוב שעובש שחור הוא איום בריאותי ממשי. כתבות, פרסומות ואזהרות ברשת מתארות אותו כ"עובש רעיל" שעלול לגרום למחלות ריאה ואף לסיכון חיים. אבל מה באמת אומר המחקר המדעי? ד"ר איאן מוסגרייב, טוקסיקולוג וחוקר מאוניברסיטת אדלייד, טוען שהסכנה שונה ממה שנהוג לחשוב, כך פורסם באתר "The Conversation".
מה זה בעצם "עובש שחור"?
המונח מתייחס למגוון פטריות שגדלות בסביבות לחות בעיקר בתוך מבנים. הפטרייה המוכרת ביותר היא "Stachybotrys chartarum", שיוצרת כתמים כהים באזורי רטיבות ממושכים. הפחד מהפטרייה החל בשנות ה־90 בעקבות דיווחים בארה"ב על תינוקות עם מחלת ריאות נדירה. באותה התקופה נטען שהכימיקלים (מיקוטוקסינים) שמפרישה הפטרייה הם שגרמו לכך.
1+רעל אמיתי או איום מוגזם?
מיקוטוקסינים הם חומרים כימיים שפטריות מייצרות כדי להגן על עצמן ועלולים להיות רעילים ברמות גבוהות בעיקר במעבדה. עם זאת, חשיפה לרמות מסוכנות באוויר הביתי דורשת צפיפות חריגה של נבגים (תאים זעירים שמשמשים את הפטריות לרבייה ולהפצה) מצב שנחשב לנדיר.
נבגי הפטרייה לרוב מצופים במצע דביק, שמקשה על פיזורם באוויר. מחקרים עדכניים מראים שבפרשות המקוריות שבהן נקשר העובש למחלת ריאות, היו כשלים במדידות וחישובים שגויים. לאחר תיקונים, הקשר בין הפטרייה למחלות כמעט ונמחק.
1+אז מה כן מסוכן בעובש?
בעוד שהפאניקה מוגזמת, תגובות אלרגיות הן סכנה ממשית. חשיפה לעובש עלולה להחמיר אסתמה, לגרום לסינוסיטיס פטרייתי וזיהומים נדירים אצל אנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת. ברוב המקרים ניתן לטפל בכך על ידי סילוק העובש או הרחקת האדם מהסביבה המזוהמת.
הפטרייה אינה רעילה במובן המקובל ואין ראיות מדעיות לכך שהיא גורמת למחלות חמורות. עם זאת, היא עלולה לגרום לתסמינים אלרגיים ולפגוע באיכות החיים. לכן מומלץ לשמור על סביבה יבשה ומאווררת, לטפל בבעיות רטיבות ולמנוע הצטברות עובש, לא מתוך פחד, אלא כחלק משמירה על בריאות הדיירים והמבנה.
