ישראל פתחה את המלחמה הזו לבדה. ברגע הזה, אין עוד מדינה שנלחמת לצדה. ישראל עומדת לבדה מול איראן – ויכולה לה. היכולות המבצעיות, העוצמה, ההובלה – כל אלה הונחו על כתפיה של מדינה אחת קטנה, שהחליטה לקחת אחריות על המזרח התיכון כולו. זו עובדה שאיש אינו מערער עליה.
המערכה הזו, שנפתחה תחת מעטה חשאי אך בעוצמה חסרת תקדים, היא מלחמה לכל דבר. והיא מלחמה שישראל לקחה על עצמה באופן בלעדי. זו לא עוד פעולה נקודתית, לא תגובה, לא מבצע. זו הכרעה אסטרטגית שנעשית באחריות ישראלית מלאה.

ההחלטה של ראש הממשלה בנימין נתניהו להוביל את האזור למלחמה – היא החלטה משנת מציאות. היא לא משנה רק את המזרח התיכון, אלא את מאזן הכוחות של העולם כולו. העולם, גם אלה שמבקרים או מנסים לייצר תמונה אחרת, מבין היטב את גודל הרגע.
שואלים אם ארצות הברית תיכנס. התשובה הפשוטה היא שישראל לא חיכתה לתשובה הזאת. היא כבר נכנסה. והיא שולטת. היא קובעת את הקצב, את המרחבים, את האסטרטגיה.

מי היה מאמין שב־7 באוקטובר, כשממד האיום נראה בלתי ניתן להכיל, נגיע למצב שבו ב־13 ביוני מטוסי חיל האוויר ינועו בשמי טהראן כאילו היו מעל הנגב? מי היה חזה שהרקטות האיראניות, שהעולם רעד מהן – יתגלו כמאיימות הרבה פחות מהתדמית? ישראל הצליחה, כבר בשלב הזה, להביס את טהראן – לפחות באופן שבו היא פועלת כמעט בחופשיות באוויר.
ישראל מנצחת את המלחמה הזו. והיא תנצח אותה גם בהמשך – גם באזורים שבהם נהוג לומר שבלעדיה אין לארצות הברית שותף. בפועל, ישראל הפכה לגורם שמדינות מבקשות להצטרף אליו – לא להוביל אותו.

מדינות ערביות – האמירויות, סעודיה, קטאר – פועלות בשני מישורים: מול איראן – בפחד, ומול ישראל – בתקווה. הן יודעות: ישראל היא הכוח המניע האמיתי של האזור. היא המעצמה האזורית, והיא זו שתקבע את גבולות ההשפעה. ההצהרות, התחינות, הפניות – נועדו לקנות זמן. הן רצות למדיניות עם ישראל. הן מבינות מה קורה כאן.
ואני מאמין שמהר מאוד נראה גם סמלים ברורים לכך. אולי אפילו משחק כדורגל בסעודיה – עוד לפני פתיחת הליגה הישראלית.

מה תעשה אמריקה? היא תיכנס. לא כי ישראל צריכה אותה, אלא כי היא לא תפספס את הרגע. ייתכן שתבקש להוביל את רגעי הניצחון, ייתכן שתיקח משימות גדולות שישראל לא צריכה לשאת לבדה, אך זו תהיה כבר חלוקה של הישגים. לא של אחריות.
ישראל עשתה את הפעולה הזו. עכשיו – העולם מצטרף. ומשפט אחד לסיום: ארצות הברית תשתתף במלחמה הזו – אבל ישראל כבר בתוכה, ומנצחת.
