בשבעה באוקטובר ולאורך המלחמה איבדתי אנשים קרובים מאוד. אני חש היום גאווה אדירה, "אל נקמות הופיע". שנה ושמונה חודשים זקפנו ראש אט אט, וביום הבאנו את מכת המחץ על איראן. העם היהודי במלוא עוצמתו מכה באויבי ישראל, "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".
בתקופה שסיקרתי את המלחמה, דיברתי עם עשרות חיילים בכל הדרגות. לאחר הטבח, המורל היה נמוך, האמונה שנוכל לקום הייתה משהו שהיה קשה לגייס. כוחותינו אזרו את הכוח, עזבו את הכל, שילמו מחירים רבים ווידאו שרוח עם ישראל תקום ותעלה. שאת הדגל נוכל לשאת בגאון.

לאורך המלחמה היו לנו מספר נקודות שיא שנפחו בנו רוח מחודשת: מבצע הביפרים בלבנון כמובן, חיסול האחים סינוואר ובעיקר שחרור החטופים. אולם המבצע הזה, שהגיע אל המוקד, אל זרועות התמנון – הוא השיא הגדול מכולם. הצלחנו להגיע אל האנשים שתכננו את השבעה באוקטובר. את אלו שמבלים כל דקה מזמנם במחשבה כיצד לפגוע בישראל.
גורם ביטחוני סיפר שישראל הביאה הישגים דרמטיים וכוחותינו הצליחו תוך כדי תנועה להביא הישגים שלא ציפו, בתקיפת השרשרת הצבאית בוצעו כמה פעולות בזמן אמת יחד עם תחבולה שגרמו לפגיעה משמעותית יותר ממה שהיה צפוי.

טבח השבעה באוקטובר
בארי | צילום: חיים גולדברג, פלאש90
ישראל זוקפת את הראש מחדש. חיילינו מוכיחים כי הם יכולים לכל. והידיעה כי הם עומדים מאחורינו ושומרים עלינו, נוכח איום קיומי, ומוכנים להמשיך לסכן את חייהם עבור אזרי המדינה, בכל מחיר, בתחבולה ובראש גלוי – היא זו שעומדת בבסיס האמונה ש"לא עוד, זה באמת "לא עוד". בעזרת ה׳ ובפעילות כוחותינו לא עוד שבעה באוקטובר, לא עוד שואה, לא עוד טבח.
בגאווה אמשיך לסקר את פעילות חיילינו ואת ההתפתחויות!
