בסוף שנות ה-60 הפכו שמלות נייר חד-פעמיות לטרנד אופנתי קצר מועד וייחודי. קימברלי כריסמן-קמפבל הסבירה בכתבה למגזין סמית'סוניאן כי השמלות היו עשויות מבדים סינתטיים לא ארוגים שפותחו במקור לחלוקים רפואיים והותאמו לעולם האופנה. מחירן של שמלות הנייר נע אז בין 6 ל-40 דולר בלבד.

ייחודן של השמלות היה בכך שהיו קלות, זולות, ניתנות להתאמה אישית וקל היה להיפטר מהן לאחר שימוש חד-פעמי. מעבר לעולם האופנה, הן שימשו ככלי שיווקי יצירתי ומקורי. מותגים מסחריים ומסעות בחירות הדפיסו עליהן גרפיקה, סיסמאות ודיוקנאות.
הטרנד, שהחל בארצות הברית, התפשט במהירות גם לאירופה כשהשמלות הפכו פופולריות במיוחד באירועים חד-פעמיים כמו מסיבות, חופשות ואפילו חתונות. חברות תעופה הלבישו את דיילות האוויר שלהן במדי נייר צבעוניים ונועזים וכלות צעירות בחרו בהן כשמלות כלה זולות, מקוריות ונוחות לשינוע ולקיצור.

